ישראל במלחמה 313 ימים, ו-115 חטופות וחטופים נמצאים עדיין בשבי חמאס בידי מרצחים וכל כך רוצים לחזור הביתה. מחר תהיה הפסגה המדוברת, בתקווה שמשהו יתחיל לזוז ובתקווה שראש הממשלה יאפשר לנושאים ולנותנים טווח פעולה שייאפשר לחטופים שלנו לחזור הביתה.
בינתיים, הצצה לקצת ממה שלא קורה פה: אילו שר האוצר היה מכין את תקציב המדינה ל־2025, סבירות גבוהה שחברות דירוג האשראי היו מפרגנות יותר לכלכלה הישראלית, אבל כששר האוצר מקיים ישיבה אחת קצרה ולא מחייבת, לא נותר למנכ"ל המשרד שלו אלא לשלוף מהכיס איזה פתק עם כמה שורות שכתב על איך שצריך להיראות התקציב. אבל ככה לא בונים תקציב.
פעם ראש הממשלה, מר כלכלה, התרברב בכלכלה חזקה ויציבה. אז זהו, שמר כלכלה כבר לא.
ואילו שר החינוך היה מתמקד בחינוך ובאנשי המקצוע שנוטשים את המשרד, במורים שחסרים למערכת ולא רוצים לחזור, ובעשרות אלפי מפונים וילדיהם שמסתובבים על תקן "זמני". הילדים המפונים מיישובי העוטף ילמדו בבתי הספר הזמניים בישובים הזמניים עד שיחזרו הביתה.
אצל ילדי הצפון זה הרבה יותר מסובך. לכאורה שר החינוך התחייב שכל תלמידי הצפון יתחילו את שנת הלימודים ב־1 בספטמבר. מי מהם בדיוק? המפונים או הלא מפונים? אלה נשארו בבית, אמורים להתנייד באוטובוסים ללא מיגון. הילדים בצדק פוחדים. ככה לא עושים חינוך! ישראל 2024 - מדינה בהמתנה.