"לא כועס שאביתר נפל, אני לא חושב שזה לריק"
אלי עטואר, אביו של רס"ל (מיל') אביתר עטואר שנפל בפיצוץ מטען בקרב ברצועה: "אנחנו כואבים וגם מאוד גאים בו"
רס"ל (מיל') אביתר עטואר, בן 24 מראש העין, לוחם בגדס"ר 6310 חטיבת 'ירושלים' (16), נפל בסוף השבוע (ו') כתוצאה מפיצוץ מטען במהלך קרב במרכז ברצועת עזה. אלי עטואר, אביו של אביתר ז"ל, שוחח עם ניסים משעל וענת דוידוב וסיפר עליו ועל האובדן הכבד.
"כשביקשו ממני לדבר, אני מוצא את עצמי מסכם 24 שנים ואני רואה כמה אביתר הספיק לעשות. הוא אהב מוזיקה, הוא אהב את הארץ, הוא היה ב'השומר החדש', הוא אהב את החברים שלנו ליחידה", תיאר בעצב. "אחיו איתמר שאל אותו באחד מימי השישי 'אולי לא תלך לסבב שלישי בעזה'. הוא אמר שהוא מחויב לאחים שלו. איתמר אומר לו 'גם אני אחיך', והוא השיב 'לנו יהיה את הזמן שיישאר אחר כך'. כשאתה מגדל ילד, אנחנו גידלנו אותו, אז אתה דואג להטמיע את ערכי החברות, הנתינה ואהבת הארץ, ויש לזה מחיר לצערנו. ידענו שמ־7 לאוקטובר זה על הדור שלהם, הם צריכים לשאת בנטל ולהיכנס מתחת לאלונקה. בפעם האחרונה זה היה מסוף יולי, היו פעמים קודמות, והוא לא היה יכול להגיד לא לצוות. בהפסקות לאורך כל התקופה".
"אני מקווה שאנחנו ראויים להם"
בהמשך תיאר: "אביתר היה בבית משני עד רביעי האחרון, הוא חזר ביום חמישי. בזמן הזה הוא גם נכנס לדירה חדשה עם חברתו ניקול, הוא עשה את הדשא הסינטטי ותלה תמונות. הם תכננו את החלומות. הם התכוונו להינשא ביולי הבא. אנחנו כואבים וגם מאוד גאים בו. זהו, זה שילוב של כל הדברים ביחד". על נסיבות מותו,אמר: "סיפרו לנו שהם סרקו איזשהו בניין, ועל הגדר הוטמן מטען שלא ראו שהופעל מרחוק. אביתר ועוד שני חברים נהרגו מיידית. חשבתי לעצמי שאם כזה נגזר עלינו, אז שאביתר יהיה האחרון. אני מורה בבית ספר, ואני ער כל הזמן לדיון איזה דור אנחנו מגדלים. אני חושב שאנחנו מגדלים ילדים נהדרים שהופכים להיות גברים חבל על הזמן. אני מקווה שאנחנו ראויים להם, ונדע להוקיר אותם ולכבד גם בשיח הציבורי שלנו את זכרם. זה לא משנה העמדות, אלא שישבו לנו בראש האנשים שמקריבים את עצמם כדי שנוכל להיות פה בצורה מכובדת".
"מהרגע הראשון זה בעיניי לא דילמה, חיי אדם זה משהו שהוא לפני הכול", הבהיר עטואר בכאב. "אם אפשר היה להחזיר את החטופים אתמול, בעיניי זה משהו חשוב. אני מבין את הצרכים הביטחוניים, אני לא כועס שאביתר נפל, אני לא חושב שזה לריק. אבל אם אני בין מקבלי ההחלטות, אני חושב שקודם כול להחזיר את החיים, ואחר כך אפשר להתנהל בצורה צבאית, מבצעית, מה שלא יהיה. כך אני רואה את זה. שמעתי מאביתר שהם מאוד מחויבים אחד לשני. הוא לא יכול היה להשאיר את החברים שלו מאחור ולא לחזור. קוראים להם, הם באים. הם נרתמים אחד לטובת השני וזה הדבר. אני לא רואה שום משהו אחר".
עריכה: מיכל קדוש
