"ככה לא בונים מערכת חינוך"
ענת דוידוב התייחסה למחלוקת לקראת שנת הלימודים, ברקע איום ארגון המורים לשבות: "שר החינוך היה יכול לעשות מאמץ ולייחד את כל זמנו למטרה החשובה"
108 חטופות וחטופים עדיין ממתינים, אלה שעדיין חיים, והמתים שהמשפחות מבקשות להביא אותם לקבר ישראל. הרשימה הולכת ומתקצרת. החיים הולכים ונגמרים להם. פרחאן אל־קאדי בן ה־52 חולץ אתמול. רזה מאד, ומותש. סובלים וממשיכים לסבול. עדות מתוך התופת.
יום ראשון, 1 בספטמבר, תאריך סמלי. ברוטינה כשניים וחצי מיליון תלמידים חוזרים למסגרות, הקטנים עולים לכיתה א' בהתרגשות עצומה ובחגיגיות גדולה, אחרי שחיכו לזה כל החופש הגדול, אז הנה זה סוף סוף קורה בשעה טובה, אבל ישראל כמעט שנה לא ברוטינה.
הקטנים יעלו לכיתה א' רק במרכז הארץ, ורק באופן חלקי ביישובי העוטף, ובצפון הנטוש בעיי החורבות של ישראל, לא יהיו חגיגות. עשרות אלפי תושבים מפונים, בלי אופק, בלי תקווה, שהרי 1 בספטמבר על פי ראש ממשלת ישראל, אינו תאריך מקודש, ובוודאי שלא סמלי.
בכלל מערכת החינוך בישראל, בלי קשר למלחמה, הולכת לאחור יחסית למדינות המתקדמות בעולם. המו"מ על שכר המורים תקוע כבר שנתיים, שר החינוך היה יכול לעשות מאמץ ולייחד את כל זמנו למטרה החשובה.
מערכת החינוך במחסור קריטי של מורים בכל המקצועות, מורים נוטשים בהמוניהם. התלמידים עדיין "על תקן" סרדינים בכיתות, הצפיפות בלתי נסבלת, הלימודים רובם מתנהלים בשיטה הפרונטאלית המיושנת, וההישגים במבחנים הבין־לאומיים, ברצפה. ככה לא בונים מערכת חינוך. שר שהיה אכפת לו מהמקצוע, היה עוסק 24/7 רק בזה, ולא בפוליטיקה. עכשיו כבר מאוחר מדי. 1 בספטמבר - ישראל מתגעגעת. תחזירו לנו אותו בחזרה.
