כפיר זר, לוחם שריון, נפצע קשה בחודש דצמבר האחרון כשטיל נ"ט פגע בטנק שלו בעזה. מאז הוא משתקם בבית החולים, ואתמול (א'), בעקבות ההחלטה להשבית את המשק, בוטלו טיפוליו. בשיחתו עם ינון מגל, תיאר את תחושותיו בעקבות השגרה שנקטעה.
"אתמול קמתי בבוקר, עוד יום שגרתי בשיקום בתל השומר, ואני מקבל הודעה מהפיזיותרפיסטית שלי 'אין היום טיפולים, אני בשביתה'", פתח. הולך לריפוי בעיסוק, יש שלט - אין טיפולים, מתעצבן, מאוד כואב לי, לא על עצמי, כבר מחר אני אמור להשתחרר הביתה בעזרת השם ועובר לשיקום יום. חוץ מזה שאישית נפגעתי, יש פה המון חיילים שמסרו את הנפש על מדינת ישראל, מסרו את הנפש להביא חטופים הביתה, ואותם אלה ששובתים עושים בדיוק הפוך ממה שהם צריכים לעשות, והם באמת צריכים את הטיפולים האלה. כשביה"ח עובד במתכונת שבת זה לא תקין בכל המובנים, בצורה מוסרית. דעתי היא שכל השביתה הזאת רק מדרבנת את חמאס וסינוואר. אני מצטער מאוד. היום המטפלים הגיעו".
עוד הוסיף: "אני עובר פיזיותרפיה מעל 100 יום, זה יוצר קשר טוב וחברי עם המטפלת שלך. אתם מרגישים קשר למשפחות? לכו להלוויה. אתם חייבים לעשות את השביתה הזאת? רוב אלו שהיו בשביתה לא ילכו להלוויה. המפקד שנפצע איתי, הדעות שלנו הן באמת מזרח ומערב. זה לא מנע מאיתנו להילחם. אני זוכר שאמרתי לו 'נכון יש את סמל החטופים הקדוש? תעשו טובה, בבקשה אל תהפכו את הדבר הזה לפוליטי, את הסמל היפה הזה שמסמל כל כך הרבה לפוליטי'. לי אזה היה ברור שזה קרה אתמול, ולביהמ"ש זה היה ברור שזה קרה. הסמל הפך לפוליטי, והחיילים הם האחרונים שצריכים לשים אותו עליהם. חבר'ה בלי רגליים, עם כוויות, לא צריכים את הסימן הזה כדי להזכיר לעצמם כמה הם נלחמו, כמה הם ציוניים וכמה הם רוצים את החטופים בבית. אני מנסה להיות אופטימי. לכל מי ששואל אותי אני אומר לא לצפות בחדשות, זה עושה לא טוב לנפש".
"קשה לי עם אנשים שעובדים על פי הרגש ולא על פי השכל, קל וחומר במלחמה", התייחס זר לנאום רה"מ. "אך נתניהו היה באמת פועל על פי הרגש החטופים היו חוזרים אבל כבר היינו ב־7 באוקטובר כבר בפעם השלישית. קשה להסתכל למשפחות בעיניים ולהגיד להם שיכול להיות שהם לא יראו את הילדים שלהם, ואני אומ ר את זה בתור אחד שהקריב את חייו בשביל להביא אותם".
כחלק מהפציעה, הזדקק זר להשתלת ריאות. את ריאותיו החדשות קיבל מרס"ן דור זימל, סגן מפקד פלוגה בגדוד 8103 בחטיבת עציוני, שנפטר מפצעיו לאחר שנפצע באורח קשה משיגורי חיזבאללה בחודש אפריל האחרון. "אמא של דור חייבה אותי שכל פעם שאני נושם אני חייב לחייך", תיאר כפיר. "לא הכרתי אותו אישית, הרבה פעמים לא צריך להכיר אדם אישית כדי להבין את הפעולות שלו. אמרתי לאשתי, 'כשאמות, תקברי לי את האצבע, רק את האצבע'. דור באמת חתם על כרטיס אדי, וההורים שלו פשוט אנשים מדהימים. עד עכשיו אנחנו שומרים על קשר. הוא היה קצין בנח"ל, גדל בקדימה, אדם באמת יקר, כל הזמן נותן ועוזר, מחפש רק איך לדחוף קדימה את הלוחמים שלו ואיך משתפרים כל הזמן. אמו ואביו פתחו מיזם של ספסלי שיחה, שמפזרים המון ספסלים בכל הארץ כדי שאנשים ישבו עליהם וידברו, לעשות חיבור בין האנשים, וזה חלק מהפעולות מהפעולות שדור הקפיד עליהן".
עריכה: מיכל קדוש