ישראל במלחמה 333 ימים, 101 חטופות וחטופים נותרו במרתפים מאחור. התקדמות משמעותית בהצלתם לא תהיה בזמן הקרוב. כך זה ניראה לפחות אחרי "נאום מסיבת העיתונאים של רה"מ". הוא ויתר. והלוואי שאנחנו טועים.
בינתיים אצל תלמידי התיכון אין כל חדש. 3 בספטמבר, והילדים בבית. מופקרים. שגרת החופש הגדול נמשכת אצלם. מסתובבים בלילות, בעיקר על כלי רכב דו גלגליים וחוזרים הביתה לפנות בוקר, צונחים לישון עד הצהריים וקמים, ושוב השגרה הרעה מתחילה. כך זה קורה כבר חודשים.
הגיע הזמן להפסיק את הפקרת הילדים, הגיע הזמן להפסיק את השגרה הרעה הזאת. בינתיים המו"מ תקוע. יש כביכול סוג של מו"מ אבל בינתיים אין פריצת דרך.
שר החינוך שמשמש יותר כמקשר בין האוצר לארגון המורים מפרסם בצהריים את ההודעה הבאה: "אתם תוקעים את המו"מ, ותלמידי ומורי ישראל משלמים מחיר נפשי כבד בשעת מלחמה. בזמן שאתם יושבים כאן ומתעקשים על שטויות - תלמידים מפונים מוצאים את עצמם בלי מסגרות, נוער בסיכון מסתובב ברחובות, ומורים מפסידים פרנסה".
אז הנה שתי שאלות לשר קיש: למה הסכמת לאיומים של שר האוצר להעניש את המורים, ולגזול מהם פרנסה? ולמה אתה פועל בעצם כמגשר בין הצדדים, ולא מפעיל סמכות בכל הכח?
ולא, אתה לא צריך להזכיר לאף אחד מאיתנו שיש מלחמה בחוץ, וחטופים בחוץ, ומדינה קרועה ומשוסעת, וילדים אבודים. אל תשקיף עליהם מלמעלה. כנס בהם בכל הכוח, בהצלחה.