בתגובה לביקורת הציבורית הרבה באשר לחילוץ שש גופות החטופים, הציג השבוע רה"מ בנאומו את חשיבות ציר הישארותה של מדינת ישראל בציר פילדלפי. אל"מ (מיל') ד"ר רונן איציק, חוקר יחסי צבא וחברה, התייחס לדברים.
"המלחמה הזו שנכפתה עלינו בדרום, סינוואר הוביל אליה עם הגיון ברור שהוא רוצה להכניס אותנו לסיטואציה שפוגעת במרקם החיים הישראלי דרך נקודת התורפה המשמעותית ביותר שלנו: לחטוף אנשים. זה מבחינתו ההישג הכי גדול שלו – לחטוף אנשים ממיטותיהם, ולהחזיק אותם תמורת כופר".
לדבריו, "המשמעות של 'פרוץ' הוא להיכנס עם כל הכוחות האפשריים למקומות שבהם אנחנו יודעים שיש חטופים ולחסל את האיום שקיים שם, גם אם המשמעות היא שייפגעו חטופים בפעולה. המתודולוגיה בשנות השבעים היתה שהמשא ומתן הוא כלי מיקוח: כשאתה מבין שהאויב פוגע בחטופים, אתה נוטש את נתיב המשא ומתן, ונכנס בכל הכוח האפשרי כדי לחסל את האיום הזה, גם אם זה אומר שייפגעו חטופים".
עוד הוסיף איציק כי "בסיטואציה שבה אנחנו נתונים, אנחנו אחרי אחד עשר חודשי לחימה שמייצרים זעזועים קשים בתוך החברה שלנו .בגלל הסוגייה הזו, הגיעה העת לקבל החלטה קשה. לאחר שנרצחו ששת החטופים באירוע האחרון, אנחנו צריכים לסיים את הפרשה הזאת בפעולה צה"לית מדויקת במקומות שבהם הם נמצאים, בדיוק כפי שביצענו בפעולת החטיפה במעלות".
ד"ר איציק הדגיש כי אנחנו מנהלים מערכה מול אנשים שהם לא בתרבות שלנו, ולכן אנחנו צריכים לקבל החלטה קשה: "צריך לומר לעצמנו שניסינו בכל מיני דרכים. וזה לא עבד. המחירים הנדרשים הם בלתי אפשריים, ולכן צריך לפעול באופציה צבאית כדי לחלץ את מה שאפשר".
המסקנה שלו היא שחילוץ החטופים בכוח הוא האפשרות היחידה: "זה המצב שבו אתה אומר שההידרדרות מחייבת כניסה מיידית כי איבדנו שליטה על האירוע. אין לנו יכולת להבין למי הם יירו כדור בראש. זה הרגע שבו אנחנו צריכים לקחת את האחריות בידיים, ולפעול בכוח צבאי כדי להציל את מה שאפשר, כי הדינמיקה היא כזו. כשאתה מחליט לפעול צבאית, בפעם הבאה שבה יקרה דבר דומה, המחירים שתידרש לשלם הם אחרים. במקומות שבהם לא פעלנו ככה, העלינו את המחירים לסף שהוא בלתי נסבל כמו בעסקת ג'יבריל".
עריכה: אחיעד לוק