"לעצום עיניים זו לא אופציה"
לפני 20 שנה יצא אלבום הסולו של רונה קינן • בשיחה עם שכניק נזכרה בתהליך המוזיקלי שעברה, ולא שכחה את החטופים: "העצב התהומי מהול כל הזמן בכעס"
לפני שני עשורים חבקה רונן קינן את אלבום הסולו הראשון שלה 'לנשום בספירה לאחור', שהצליח להשאיר חותם במוזיקה הישראלית עד היום. בשיחה עם רז שכניק העניקה למאזינים הצצה לתהליך העבודה המוזיקלי, החיבור עם יזהר אשדות, ולא שכחה לגעת במאבק משפחות החטופים להשבתם הביתה.
קינן סומנה כהבטחה מוזיקלית גדולה עוד כשהייתה תלמידת תיכון. בשיחה עם שכניק סיפרה כיצד החלה את דרכה המקצועית כשעבדה יחד עם ערן צור על האלבום 'אתה חברה שלי', ובו עיבודים לשיריה של יונה וולך, ואף לקחה חלק באלבום של טל גורדון 'רציתי שזה לא יגמר'. "אני זוכר את השנה, ולנו המסקרים היה ברור שזה משהו אחר, חדש לא דומה לשום דבר שכאן, וממש מסקרן. השנים הוכיחו שצדקנו", הדגיש שכניק.
"כשהתחלתי לעבוד עם יזהר אשדות הייתי בת 19, אבל חכינו כמה שנים טובות עד שהאלבום יצא ואז הייתי בת 24 אם אני לא טועה", הסבירה קינן. בתקופה הזו גם אני מתבשלת עם השירים, כותבת שירים חדשים. כשפגשתי את יזהר הייתי אחרי עבודה עם ערן צור על 'אתה חברה שלי', פרויקט שבעצם היה מאוד משמעותי. בטח בחיים שלי. גלשתי אליו מתוך התיכון. תוך כדי היה לי גם את האלבום עם טל גורדון, אז היה לי איזשהו ניסיון ונוכחות, אבל בצדי הבמה. הייתי נורא בטוחה שמוזיקה זה מה שאני רוצה לא הייתה לי שאלה לגביי זה. דאגתי להיות בכל מקום שבו רוצים שאני אהיה נוכחת בו".
כשנשאלה מי היה הראשון לזהות את הכישרון המוזיקלי שלה אמרה קינן כי היא תמיד זוכרת חסד נעורים לצור. "הוא פתח לי את הדלת בפעם הראשונה, וגם טל נתנה לי בית חם והמון שעות טיסה יחד. הופעתי ולמדתי לעבוד עם מוזיקאים אחרים, ויש גם את יזהר כמובן".
שאלה נוספת שעלתה בריאיון היא מתי החל תהליך היצירה של 'אהבה שקופה', הסינגל הראשון שלה כזמרת סולו. קינן סיפרה כי בתחילת הדרך שלה כל הרפרטואר שלה היה באנגלית, אבל תוך כדי הופעות היא החלה לכתוב בעברית. השיר הספציפי הזה נכתב לזכרה של נומה, הכלבה המיתולוגית של קינן שמתה מהרעלה. "השיר הזה נכתב גם מתוך המקום הזה וגם ממקום שקשור למשפחה שלי".
"ככל שהשנים עוברות אני מתייחסת לטקסט הזה יותר ברצינות"
אי אפשר להזכיר את האלבום הראשון של קינן מבלי לשים דגש על שני שירים שזכו לתשומת לב מרשימה, הלוא הם 'לחיות נכון', ו'מבול'. כשנשאלה קינן מה עומד מאחורי השיר 'לחיות נכון' סיפרה כי מדובר בשיר שהיא כתבה 'חצי בצחוק'. "כשהראיתי אותו ליזהר הוא אמר לי 'זה השיר שחיכיתי לו'. באופן אירוני ככל שהשנים עוברות אני מתייחסת לטקסט הזה יותר ברצינות כי אלו דברים שנהיים מהותיים כשאתה חוצה את ה־40. מבחינתי זה שיר שהיה פחות רציני אז, לא שיר שנכתב בדמי ביחס לשירים אחרים באלבום. אפילו הייתה לי מידה של סכסוך איתו".
בהמשך התייחסה לתהליך היצירה של מבול, ואמרה: "זה שיר שעבר תהפוכות רבות, הוא נכתב באנגלית. פשוט כתבתי שיר. הייתה לי בת זוג שנפרדה ממני. זה היה מין שיר פרידה, ויזהר הציע שנתרגם אותו. אני לא מתתי על הרעיון ועשיתי ניסיון עם יהלי סובל. עשינו סיעור מוחות עם אלונה קמחי. בסוף הגיע הטקסט הזה. גם הלחן במקור היה אחר".
עוד הוסיפה: "יזהר הקשיב לזה ואמר 'בואי תנסי לקחת את הפזמון הזה רחוק יותר. תכתבי משהו רחב, רגשי, נדיב רגשית, ואני בתור אדם שמגיב טוב לשיעורי בית הלכתי והלחנתי מחדש. אהבתי שהוא ניסה להוציא אותי מאזור הנוחות שלי. זה עד היום דבר שאני מספרת לתלמידים ולתלמידות שלי, ומנסה לדחוף אותם בעדינות למקומות שופעים יותר".
השיחה בין השניים הלכה והתקדמה לעבר 'הכל שקורה לי'. קינן סיפרה שכתבה אותו בעת שהייתה בת 17, וסיפרה שהחלה לכתוב שירים כבר שהייתה ילדה בת 10. "חייתי שנה בארצות הברית עם המשפחה שלי, אמא שלי לימדה כפרופ' אורחת באוניברסיטת ייל. זו הייתה שנה לא פשוטה עבורי, אבל הדבר הכי טוב שהיה הוא החשיפה למוזיקה". אם כבר במוזיקה של שנות ה־90 עסקינן שכניק לא הצליח להתעלם מהאיחוד המסתמן של האואזיס. "זה לא כזה מרגש אותי", הודתה קינן, "איכשהו פספסתי את ההתלהבות העצומה למרות שברור לי שמדובר בשירים מטורפים".
מיהו המיילל ברוח?
שיר נוסף שהיה חייב לקבל את תשומת הלב הראויה הוא 'מיהו המיילל ברוח'. קינן סיפרה כי החלה לשיר אותו בשלב מוקד מאוד בהופעות שלה. כאמור, השיר מתאים מאוד לתחושות הקשות במדינה נוכח מצבם של החטופים בשבי החמאס. קינן, שידועה כמי שנלחמת לטובת מלחמות החטופים באשר הן, סיפרה על המאמצים שהיא עושה בכדי להשמיע את קולם מעל לכל במה אפשרית. "אני עושה כל מה שאני יכולה. אני לא מרגישה שיש לי את הזכות אף פעם לסרב לבקשה של המשפחות. אני חושבת שהנושא הזה הוא בדמנו. אי אפשר להשלים עם זה, אי אפשר לחיות עם זה. העצב התהומי מהול כל הזמן בכעס ויש בצד תקווה להציל את מי שנותר, ועל הדבר הזה צריך להמשיך להילחם".
לדבריה, ששת החטופים שנרצחו בשבי היא נקודת שבירה אצל הרבה מאוד אנשים שיצאו לרחובות בכדי להפעיל לחץ על הממשלה לטובת עסקה. "אנשים מבינים שאי אפשר יותר, וצריך לצעוק את זה מעל לכל במה אפשרית. יש כמה משפחות שאני בקשר איתם. יצא לי להופיע בלוויות, באזכרות, ובכל מיני סיטואציות כאלה, ויש חטופים ששרתי ביום הולדתם וקיוויתי לפגוש אותם שהם חוזרים והם לא חזרו. כולנו ספוגים בזה, ואין מטרה קדושה מזו".
רגע לפני סיום נשאלה קינן איך ממשיכים מכאן, ואמרה: "אני מזכירה לעצמי שאת הכאב הכי נורא אנשים אחרים חווים. איך אני יכולה להרשות לעצמי להגיד 'זה יותר מדי עבורי' אם המשפחות האלה קמות בבוקר בכדי להמשיך את המאבק הזה? יש רגעים בהם אני אומרת לעצמי אני לא מסתכלת על הפוש הזה, אני לא רואה את הסרטון הזה, אני צריכה לפלטר חלק מהדברים, אבל מצד שני לעצום עיניים זו לא אופציה. אני לא מבינה איך זה לא קונצנזוס?"
עריכה: עדן בן ארי
