מאפיה, טייקונים ודרום אמריקה: הסיפור הלא ייאמן על כ"ט בנובמבר
נעם טפר, מחבר 'המסע הסודי של ראובן זסלני', סיפר: "סוד שנשמר במשך שבעים וחמש שנה, ויש סיבה מדוע"
כולנו מכירים את החלטת האו"ם מכ"ט בנובמבר 1947, זו שהכירה במדינה יהודית בארץ ישראל, אבל לא הכרנו את הסיפור שלא ייאמן על מה שהתרחש לקראת אותה החלטה, ועל פועלו של איש המודיעין הארץ-ישראלי ראובן זסלני (שילוח), שהפך לימים לראש המוסד הראשון של מדינת ישראל.
נעם טפר חיבר את 'המסע הסודי של ראובן זסלני', וחשף סיפור מתח מצמרר, שכלל מילונר נסחט, מאפיונר יהודי ואינטרסים כלכליים בדרום אמריקה. ורדה רזיאל-ז'קונט שוחחה עמו בתכניתה ב-103fm.
"זאת פרשייה היסטורית שמעולם לא סופרה", פתר טפר והרחיב: "סוד שנשמר במשך שבעים וחמש שנה, ויש סיבה מדוע הסוד נשמר. כיצד ניצחנו בהצבעה בגורלית בכ"ט בנובמבר 1947?".
סתיו 1947. הנהגת היישוב היהודי בלחץ. בקרוב תעלה הצעת החלוקה להצבעה באו"ם, והרוב המיוחד הנדרש לאישור ההצעה, רוב של שני שלישים, בספק.
המחבר הסביר כי המונח 'אום שמום' הגיע מאוחר הרבה יותר. באותה התקופה היישוב היהודי בארץ ישראל נזקק ללגיטימציה בין לאומית: "היינו צריכים להיות בנקודה שבה אנחנו מקבלים אישור האומות המאוחדות להחלטת החלוקה, סיום המנדט הבריטי והקמה של שתי מדינות: ערבית ויהודית בשטח ארץ ישראל".
יום רביעי השחור
זסלני נחת בוושינגטון לאחר מסע ארוך ביום רביעי, 26 בנובמבר 1947, שלושה ימים לפני ההצבעה המתוכננת. באותו היום מצבנו לקראת ההצבעה החמיר במפתיע, איש הסוכנות דאז דוד הורוביץ כינה את אותו היום כ 'יום רביעי השחור'. טפר סיפר: "שילוח נוחת בארצות הברית ביום רביעי. באותו היום היה תיקו, ועד אז חלק מהמדינות, ביניהן מדינות רבות בדרום אמריקה, שאמרו שיתמכו בהצעה חזרו בהן". מדינות ערב הקדימו את ישיבת האו"ם כדי לנצל את המומנטום החיובי מבחינתם, אך הן נתקלו בהתנגדות: "זה היה בערב חג ההודיה. האיש שעמד מאחורי ישיבת האו"ם אוסוולדו ארניה, קרא לשני חברים שלו: גרנדוס ופבריגט לעשות פיליבסטר, למשוך את הזמן. הוא ביקש לכבד את העם האמריקני ולדחות את הישיבה.
בהצבעה על הדחייה היתה ניצחון פירוס: "24 מצביעות בעד, ו-21 נגד. מה זה אומר? אם 21 מצביעות נגד, נצטרך 42 מדינות שיצביעו בעדנו", אמר והזכיר את הצורך ברוב מיוחד של של שני שלישים מהמדינות החברות באו"ם.
זסלני נעזר במידע שקיבל מאיש המאפיה היהודי, מאיר לנסקי, שהיה ידוע בעמדותיו הפרו ציוניות על כך שאיל ההון, מלסון רוקפלר, היה מעורב בפרשיות שחיתות בדרום אמריקה, כאלה שגם היו מערבות העזקאות דלק לגרמניה הנאצית דרך ספרד הניטרלית. רוקפלר לא היה רק איש עסקים חובק עולם, אלא גם שליח ארצות הברית לאמריקה הלטינית.
מדינה או נקמה
ורדה שאלה: "אתה קורא לזה בספרך: מדינה או נקמה. איך ייתכן שמדינות אמריקה הלטינית ישנו את דעתן, ויתמכו בישראל?"
טפר הסביר מה קרה באותו יום גורלי: "כשהוא נוחת בניו יורק ביום רביעי, 26 בנובמבר, יש מפולת שבסופה די בטוח שמפסיד בהצבעה, ואכן באותן 72 שעות קורה משהו. אני טוען שמה שקרה הוא אותה פגישת 'סחיטה', אני קורא לזה עימות בין שילוח לבין נלסון רוקפלר. יש שם מאבק מוחות שבו שילוח מכרסם שלב אחר שלב בדמות של רוקפלר, שבתחילה מציג את עצמו כרשמי תומך הציונות. שילוח מציג אותו ככלי ריק ומתעמת איתו על דברים שהוא ביצע"
עוד הוסיף: "רוקפלר היא איש עסקים קר רוח, לכן הוא שאל אותו: 'איך אדע שאתה תעמוד בתנאי העסקה?'. ומה העסקה? אתה תסייע לנו לשכנע חלק ניכר ממדינות אמריקה הלטינית להצביע בעדנו ואני אמחק את התיק השחור".
טפר הסביר מדוע העסקה הזו נשמרה בסוד: "לראובן זסלני אין אינטרס שנדע, ולרופקלר קל וחומר אין אינטרס. לשני הצדדים בעסבה הזאת היה אינטרס שלא נדע".
