"אם אבא ידע שאלך לחוג, יכול להיות שמישהו ייפגע"
אירנה, שהייתה חשופה לאלימות מצד אביה, שוחחה עם מיכל פעילן על החיים בצל האימה, המעבר למקלט, וההתחלה החדשה • פרק 01
ילדותה של אירנה לוותה בפחד תמידי. היא, אימה ושני אחיה ספגו אלימות קשה מצד אביהם, כאשר כל שגרת יומם לוותה בהסתרה, בחשש לקראת היום הבא, ובחוסר ודאות מייסר. בגיל 16, עזבה עם אימה ואחד מאחיה למקלט, וניסתה לבנות חיים חדשים. היא הצליחה. היום אירנה היא אמא בעצמה, ומלווה אנשים שחוו סיטואציה דומה. בפרק הראשון של 'פרק חדש' בהגשת מיכל פעילן, בשיתוף ויצו, שוחחו השתיים על החיים שחוו טלטלה אחר טלטלה, תקופת המקלט של ויצו, וההתחלה מחדש. למרות הכל.
"הפלאשבק הראשון שלי הוא נסיעה שלנו לחברי משפחה", תיארה אירנה את הרגע הראשון בו הבינה שחייה אינם כפי שדמיינה. "הגענו ליום הולדת וכולם חוגגים, אבא שלי שותה וכבר שם בזיכרון נצרב לו כיווץ, סוג של כאב בטן". "יצאנו משם כשהוא מתנדנד", סיפרה. "אני זוכרת שאימי אמרה שאולי כדאי שלא ינהג, הוא התנגד בתוקף. כאב הבטן שלי גבר. זה הזיכרון הראשון ששולח אותי לחוסר אונים, כשאני נוסעת ברכב עם אבא שלי שאין לו שליטה על הנהיגה שלו, פחד בבטן ומחשבה שמשהו יקרה ומישהו יעזור לנו ואולי זה ייגמר. הייתי בסביבות גיל 7. אני חושבת שהיה המון חוסר אונים, וצורך לפתח מנגנון שליטה לא אמיתי. לספר לעצמי שיש שליטה למרות שהיינו באובדן שליטה מוחלט, הפחד להבין שאני חסרת אונים היה בלתי נסבל. לא הייתי אומרת כלום. השבוע אימי סיפרה לי שצעקתי עליה ושאלתי 'איך את כזאת קורבן? איך את לא עושה משהו?' ולא זכרתי את זה. אתה אומר לעצמך איך חיים כך ולא עושים שום דבר. היא הייתה היחידה שיכולתי לתלות בה תקווה, והיחידה שבסוף החזיקה את זה בעיניי".
איך זה מרגיש להיות ילדה חשופה לאלימות הלכה למעשה?
"אני חושבת שזה מתחיל מדברים מאוד בסיסיים של מה מותר ומה אסור להגיד", שיתפה אירנה. "אתה נולד לבית עם חוקים חיצוניים, איך את מתלבשת ועם מי את מסתובבת, כמה מותר ועל מה מותר לדבר, עם מי ולאן את הולכת. העדיפות הייתה שלא יהיה מגע עם העולם החיצון, כמה שיותר סגור. זה לגדול בבית של כמה שפחות לספר, כי ככל שנספר יותר, אנו חשופים יותר. אם אבא ידע שאני הולכת לחוג, יכול להיות שמישהו ייפגע, וזה גם קרה. יש דברים שלא מצאו חן בעיניו, זה היה בלתי אפשרי בתפיסה שלנו להגיד לו את האמת כי זה היה יכול לעורר אירוע אלים. יש מן כוננות ודריכות שהגוף קפוץ תמיד ואסור לספר, אתה גדל בתוך סוד ומתחיל להתבלבל מה אמת ומה שקר מרוב שאתה משקר כל הזמן".
מה זה אומר שזה יכול להתגלגל לאירוע אלים?
"בעיקר אלימות כלפי אמא", השיבה. "אם היא שיקרה לגבי ההליכה שלי לחוג, אז היא יכולה לחטוף על זה. זה שהיא חטפה את המכות זה לא גורם לי להרגיש נקייה יותר בסיטואציה, זה לא רק שהיא חוטפת, אלא באשמתי. מגיל קטן חשבתי שהכל בגללי. שהם כועסים כי אני לא בסדר, כי אני לא מספיק טובה, וזו נקודת הפתיחה בה אתה מתחיל את החיים. מינקות הבכי שלך יכול להיות מציק מאוד. בתוך הסיטואציה לא היינו פנויים לדבר על זה, היינו עסוקים בהישרדות. אחי הקטן, שהיה בן 4, היה היחיד שהייתי מדברת איתו בזמן פיצוצים. הוא היה מחכה שמישהו יתייחס אליו, והיה נשאר שם לבד".
בהמשך, הסבירה איך הצליחה לשרוד את הימים הקשים במקום שאמור היה להיות הבטוח ביותר עבורה. "כל הזמן תחזקתי סיפור שהכל בסדר, איכשהו נאחזתי בזה והצלחתי לראות את הטוב", הדגישה. "הצלחתי לראות איך אבא אוהב אותי. ראיתי שהוא מסכן, כאב לי עליו. אבי היה מאוד כואב. כשמדמיינים בית אלים מדמיינים רק גבר חזק ואגרסיבי שקובע את הטון, הוא היה כל כך עצוב וכאב לי הלב עליו, אהבתי אותו והצלחתי לראות שלא רק הרוע מנהל את העניינים. אם הייתי רואה רק את הרע אני לא יודעת אם הייתי יכולה לשאת את זה".
לאחר זמן לא מבוטל של אלימות בלתי נתפסת, הצליחה אירנה, באחת, לעזוב עם אימה ואחיה הקטן למקלט, בעוד אחיה הגדול לא היה יכול להצטרף אל השתיים מפאת גילו. "יום הבריחה היה ממש כמו תסריט. עלינו לרכב של אמא שלי, והיא אמרה 'אנחנו לא חוזרים יותר הביתה'. יש פחד מטורף, אבל יש גם התרגשות שאני לא יודעת להסביר. אני זוכרת שממש כעסתי על אמא שלי, היה לי קשה שלא יכולתי לסגור שום מעגל. זה מקום כלוא, סגור מכל הצדדים, יש שם מלא עיניים שפוגשות אותך. נכנסים לחדר הכי רנדומלי שיכול להיות. היינו שם 7 חודשים".
"אני בקשר עם אבא שלי"
"אני חושבת שהראשונה שהאמנתי לה הייתה המפקדת שלי בצבא", סיפרה על ימי השירות הצבאי, שהצליחו להזכיר לה את הפוטנציאל הגלום בה. "אני חושבת שזו הפעם הראשונה בה אמרתי שיש מצב שאני חשובה לאנשים". "אני בקשר עם אבא שלי", אמרה אירנה בסיום. "רוב הקשר מנוהל על ידי. אני לא מרגישה שאני במאבק אל מול החיים שחייתי. הוא היה ממש מסכן, לא היה לו שום אדם שאמר לו שאפשר אחרת".
מכירים אישה נפגעת אלימות? התקשרו עכשו לקו הסיוע של ויצו במספר 3980*.
עריכה: אליעזר בן יהודה ומיכל קדוש
