"זה היה לי מביך, הרגשתי בנוח בגרמניה"
איריס הרדן כתבה את 'אנחנו הגעגוע לעתיד', רומן נוגע ללב שקשור להגירת של ישראלים דווקא לגרמניה: "ניסיתי להבין מה יש לי עם האישו הזה"
איריס הרדן כתבה את הרומן: 'אנחנו הגעגוע לעתיד', רומן נוגע ללב שקשור דווקא לגרמניה. בשיחה כנה עם ורדה רזיאל-ז'קונט ב-103fm שוחחה על הספר, ועל היחסים המורכבים כל כך שלה ושל גיבורי הספר שלה בין היותם יהודים ישראלים לבין חיים בגרמניה.
הרדן סיפרה כי שם הספר המקורי היה ארוך יותר: 'אנחנו הגעגוע שלנו לעתיד'. השם לקוח משיחה בין שתי דמויות בספר, יסמין ושטפן, המנסים לברר את המשיכה שלהם להיות ביחד.
ורדה שאלה: "זה הדבר הכי מופרך שיכול להיות. זוג שמתחיל את החיים שלו בנסיעה לגרמניה, מכל הארצות בעולם לחפש משמעות?" הסופרת ענתה: "המחשבה הראשונה שעלתה לי לראש. אם הם היו נוסעים להודו זה היה בסדר? החיבור הזה לגרמניה מאוד קשוח. כשהייתי בגרמניה שאלו אותי אם אני עובדת בשגרירות או עובדת באל על, כי באמת לא היתה שום סיבה להיות בגרמניה".
שני גיבורי הספר נדב ויסמין הם ישראלים המחליטים להגר לגרמניה. בעוד שיסמין מייחלת שהאהבה שלהם תספיק לשניהם, זה לא מאוד קרה: "הסיבות שלהם לנסיעה שונות. הוא נסעה אחרי נדב. הוא הרגיש ששם מקומו", אמרה.
ורדה העירה כי תמיד קשה להורים כשהילדים עוזבים, אבל כשהם מחליטים לעזוב דווקא לגרמניה, התחושה היא של ילדים בוגדים. "את נותנת את זה בספר מאוד חזק".
איריס השיבה כי הסיפור מאוד מעגלי: "יש כל הזמן מעגלים שנפתחים ונסגרים. יש את הזוגיות של יסמין ונדב, ויש את הזוגיות של ההורים של יסמין. עצם השימוש בעלייה וירידה ממחיש את זה. העולים של יסמין מגיעים לאחר מאמץ גדול להגיע. אבא של יסמין מגיע הביתה ומביט בעיניה של אמא של יסמין האם היא שמחה, וכן, הם עדין שמחים".
בהמשך ורדה שאלה את איריס עבור מי היא כתבה את הספר הזה. "קודם כל לעצמי", ענתה המחברת בכנות והוסיפה: "הנסיון להבין מה עשיתי בגרמניה, להבין ולמה היה לי טוב בגרמניה. זה היה לי מביך, הרגשתי בנוח בגרמניה. ולאחר שחזרתי מצאתי את עצמי שוב עובדת עם גרמנים. ניסיתי להבין מה יש לי עם האישו הזה".
