"כשירדנו במדרגות היה את הבום. עוד לא היינו בממ"ד"
ערן מנור, חבר קיבוץ סער: "אנחנו בסך הכול בסדר. אנחנו מתרגלים למציאות ההזויה הזאת, אבל היום הייתה סוג של קריאת השכמה"
ערן מנור, חבר קיבוץ סער, נכח בביתו כאשר רקטה פגעה ביישובו ופצעה שני אנשים. הוא סיפר: "כולנו היינו בבית, כל המשפחה. הגעתי בדיוק רבע שעה קודם לכן מהעבודה. זה היה קרוב מתמיד הפעם, מאה-מאה וחמישים מטר גג מהבית שלי בקו אווירי".
מנור מורגל ברעשי המלחמה ליד ביתו, אבל היום הרעש היה שונה לגמרי: "הבית זז הרבה בכמעט שנה האחרונה. בכל פעם שכיפת ברזל יורה, אנחנו שומעים את היירוטים מעל הראש. כשכיפת ברזל מחליטה שזה שטח בטוח החלונות בבית זזים, אנחנו שומעים את הנפילות ואת היירוטים, שומעים הכול, אבל הפעם זה היה משהו אחר".
לדבריו, המיגון בקיבוץ מניח את הדעת: "כל הדירות החדשות עם ממ"ד, ויש דירות ישנות בבנייה ממוגנת. לא כולם עם ממ"דים תקניים לחלוטין, אבל הרבה עם ממ"ד. רוב הבתים מוגנים בצורה זו או אחרת".
הוא סיפר כי קיבוץ סער, הסמוך לנהריה, אינו מפונה: "אנחנו לא מפונים רשמית. בחודש הראשון עזבנו, אבל חזרנו. יש לי ילדים, וכולם בקיבוץ. אנחנו בסך הכול בסדר, מתרגלים למציאות ההזויה הזאת. היום היתה קריאת השכמה שתזכיר לנו".
"איך הבת שלי אמרה? נראה כמו אזור מלחמה"
בהמשך שיבח את התנהלות כוחות ההצלה: "אשתי הלכה לכיוון הבית, יש לה תפקיד בקיבוץ. מהר מאוד כל הכוחות וכיתת הכוננות הגיעו לשם ובודדו את האירוע, מהר מאוד חבלנים וידאו שהכול תקין והרחיקו את האנשים. אני התקשרתי למכבי אש, והאירוע כבר היה מדווח להם. הייתה לנו שרפה קטנה, לא משהו חריג, אבל איך הבת שלי אמרה? נראה כמו אזור מלחמה".
הוא עצמו לא הספיק להגיע לממ"ד, לאור זמן ההרתעה הנמוך: "קורה לפעמים שיש בום ואז שומעים את האזעקה, היו גם כאלה. הפעם הבת שלי היתה למעלה עם הבן, והיא לא שמעה את האזעקה, ואז רצתי למעלה וקראתי לה, ובזמן שירדנו במדרגות היה את הבום. לא היינו בכלל בממ"ד".
עריכה: אחיעד לוק
