"אם מישהו היה מקשיב להן, יכול להיות ש־7 באוקטובר לא היה קורה"
ליאת רון בחרה בעצב את התצפיתניות של מוצב נחל עוז לנשות השנה שלה: "אף אחד לא הגיע, אף אחד לא יצא לעזרתן" • אנשי השנה תשפ"ד
בבוקר השבת השחורה ב־7 באוקטובר, פשטו מחבלי חמאס על מוצב נחל עוז, ורצחו וחטפו את התצפיתניות שהתריעו כבר זמן רב לפני שמשהו מתרחש ברצועה. שמתאמנים, ומרכזים כוחות, ומבצעים סימולציות בשטח. אבל אף אחד לא היה שם כדי להקשיב להן. כחלק ממשדר אנשי השנה בהגשת ניסים משעל, בחרה ליאת רון את התצפיתניות שנפלו בהגנה על המוצב, אביב חג'ג', הדר מרים כהן, מיה ויאלובו פולו, נועם אברמוביץ, ים גלס, יעל לייבושור, עדי לנדמן, רוני אשל, שי אשרם, שירה שוחט, שירת ים עמר, שיר אילת, נועה מרציאנו, נועה פרייס, שחף ניסני ושיראל מור, ואת התצפיתניות החטופות לירי אלבג, אגם ברגר, קרינה ארייב, נעמה לוי ודניאלה גלבוע, כנשות השנה שלה.
"אני בוחרת את אביב, הדר, מעיין, נועם, נועה, ים, יעל, עדי, רוני, שחף, שי, שירה, שירת ים, שיר, שיראל, אגם, דניאלה, לירי, נעמה, קרינה, נועה ואורי, התצפיתניות של מוצב נחל עוז", פתחה. "הן הגיבורות שלי. הן הדמויות להשראה בשנה הזו. התצפיתניות הן החוליה האחרונה לצערי בשרשרת המזון הצה"לית, הן התריעו, ראו שיש תנועה חריגה בגבול, ניסו להסב את תשומת לבן של המפקדים שלהן למה שקורה בגבול עזה, ניסו ולא הצליחו כי אף אחד לא התייחס אליהן. אין קול ואין עונה. והאין קול ואין עונה הזה המשיך כאשר הן היו נצורות בתוך המוצב הזה לבדן ללא נשק, ללא הגנה, במשך שעות רבות, בלי מושיע. אף אחד לא הגיע, אף אחד לא יצא לעזרתן, וכך נרצחו, נשרפו חיות, 15 תצפיתניות במוצב, נועה מרציאנו נחטפה ונרצחה, התצפיתניות הן בעצם נשים הלוחמות בצה"ל".
תוך כדי שיחה עולה לי התמונה של ארבע תצפיתניות שיושבות בחדר בעזה על מזרונים, חבולות בפנים ובראש, וברגע תמונה של הנייה שאז היה בחיים והיום הוא כבר איננו כי חוסל בטהרן.
"אנחנו מדברים על לוחמות כמו הפרמדיקית ז"ל שנפלה לפני כשבוע וחצי בעזה, ושאר החיילות שלפני המערכה זלזלו ביכולותיהן להיות לוחמות ואמרו שהן מאטות את הלוחמים הגברים", הוסיפה בצער. "אז התצפיתניות האלה והנשים בצה"ל הן הגיבורות שלי, הן נשות השנה שלי. אתה יודע מה הכי מפריע לי? שאחרי סיפור הגבורה יוצא הדופן של התצפיתניות מנחל עוז הגיע הרמטכ"ל לבקר את התצפיתניות ולחלוק להן כבוד, ואיך הוא עשה זאת? כשהן עם פניהן למסך והוא עומד כשגבן מופנה אליו וזה בדיוק היחס שלו הן זוכות גם היום. אנחנו רואים את ההורים של התצפיתניות בצפון מנסים לשכנע, להתריע ולומר שאינן חייבות לשבת על הגבול כדי לתצפת והן יכולות באמצעות האמצעים הטכנולוגיים לעשות זאת בריחוק מהגבול כדי שלא יקרה שוב אירוע כמו שקרה בנחל עוז".
בסיום, טענה רון בצער שהיחס המזלזל כלפי התצפיתניות בפרט והלוחמות בכלל לא באמת השתנה, גם כאשר אסון כבד ואכזרי כל כך כמו 7 באוקטובר, "לצערי כמו הרבה לקחים שלא הופנמו במהלך המלחמה, גם הלקח לפיו היה צריך להפוך את הנשים האלה ללוחמות מהשורה הראשונה, גם בדרגות, גם ביחס וגם במשכורת, עדיין מתייחסים אליהן ברבע זלזול ו'יאללה יאללה'. זה נורא ואיום, ובאמת נשים יקרות שאם מישהו היה מקשיב להן, אם מישהו רק היה מקשיב להן, יכול להיות ש־7 באוקטובר לא היה קורה", טענה. "5 בנות נמצאות בידי חמאס. אני נזכרת באותה קצינה ב־8200 שגם ניסתה להרתיע, כשאישה מתריעה אפשר להתייחס להתרעה בחצי חיוך מזלזל ולקבור אותה אי שם מתחת לערימת הדפים החשובים".
עריכה: מיכל קדוש
