אחים אנחנו?
בפרוץ המלחמה חשבו רבים שהחרדים יצעדו אל עבר החברה הישראלית • האם זה עוד יקרה? • ד"ר אדם קלין אורון, ד"ר לי כהנר ובנצי ראקוב הסבירו • פרק 01
מתחילת המלחמה בבוקר השבת השחורה הפכו הפערים אל מול החברה החרדית למובהקים מאין כמותם. החיילים הרבים שנפלו, לצד הצורך במדינה מאוחדת ועמידה איתנה לנוכח האויבים הרבים מחוץ, העמיקו את הסדקים אל מול החרדים, לא מעט מהם בוחרים במופגן שלא להתגייס ולא להיטמע בחברה הכללית. האם החרדים עוד יהיו חלק אינהרנטי ממדינת ישראל? כיצד זה בא לידי ביטוי מבחינת הערים החרדיות?
בפרק הראשון של 'יריב ראוי' בהגשת ד"ר אדם קלין אורון ממכון ון ליר בירושלים התארחו באולפן 103fm ד"ר לי כהנר, גאוגרפית חברתית, חוקרת בכירה של החברה החרדית בישראל ועמיתת מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, ובנצי ראקוב, בוגר בית המדרש העליון בבני ברק וישיבת מיר בירושלים, מתכנן ערים, עוסק בתכנון עירוני ומייסד יו"ר 'פורום מתכננים חרדים'. יחד ניסו להבין מהו החלק של המגזר החרדי בחברה הישראלית, והאם החרדים אכן יהפכו בעתיד לחלק ממנה.
"היום נדבר על אוטונומיה חרדית בישראל", פתח ד"ר קלין אורון את הפרק. "היכן נובע הרצון החרדי לקיים אורח חיים נפרד, ומה היחס שלהם לציונות? האם אוטונומיה תרבותית וניהולית של החרדים זה משהו שהחברה הישראלית צריכה ומוכנה לקבל? האם ערך לימוד התורה חזק מערך השוויון? ומה קורה שמיעוט בדרכו להפוך לרוב, ואיך כל זה קשור להשכלה, להפרדה מגדרית ולמשפחות מרובות ילדים?".
בתחילת הפרק סקר בנצי את הזווית הדמוגרפית והנדל"נית של הסוגיה. "למעלה מ־90% מהאוכלוסייה החרדית מבקשת להתגורר בשכונות חרדיות אוטונומיות, שכונות נפרדות לגמרי", אמר. "הסיבה שחברה החרדית מבקשת להתגורר בשכונות נפרדת היא מעצם היותה חרדית, היא רוצה לשמר את החומות. החרדיות נוסדה לפני כ־200 שנה כתגובת נגד להשכלה החילונית שנוסדה באותם שנים באירופה. גם היום החברה החרדית מבקשת ליצור ערים נפרדות ולו בשביל לשמר את החרדיות ואת חומות ההבדלה".
"רואים יותר ויותר תהליכי שילוב ולאו דווקא של בידול"
"בנקודת הזמן הזו אנו נמצאים אחרי 7 באוקטובר. כשאני מסתכלת על החברה החרדית ב־20 שנה האחרונות, רואים יותר ויותר תהליכי שילוב ולאו דווקא של בידול", טענה לי. "כניסה לשוק העבודה ולהשכלה הגבוהה, חיבור לרשת ותרבות צריכה שהולכת ומתפתחת, ולכן נוצר פער בין המרחב החרדי לבין מעמד הביניים החרדי שהולך ומתפתח שסוגיית האוטונומיה פשוט לא בשבילו. הדור החרדי הראשון אחרי מלחמת העולם השנייה הוא דור משתלב שנמצא ברשות הרבים הישראלית, גם כי הגיע עם יתר הפליטים והשורדים, וגם כי הגברים והנשים עובדים. כל נושא הבדלנות או 'חברת הלומדים החרדית' מתהווה ברעיונות בדור הראשון, אך מתעצב בדור השני משנות ה־70' ועד שנות האלפיים. כשאני מסתכלת על הדור השלישי, שאנו נמצאים בו היום, זה באמת דור שנמשך ונדחף לתמורה, ויש בו המון שינויים. האם האוטונומיה מתאימה לו? אני חושבת שצריך לשים על זה הרבה מאוד סימני שאלה, ואולי וגם כי אנחנו אחרי 7 באוקטובר".
בתגובה הדגיש ראקוב את הצד השני של המתרס: "אני כן אתווכח עם לי בעניין ההשתלבות ואומר כך: החברה החרדית מעוניינת להשתלב בתחומים הקשורים לתעסוקה, מסחר וכלכלה, וכמובן שיש תהליכים שמתרחשים בחברה חרדית. בסופו של דבר החברה החרדית רוצה לראות את עצמה כחלק מקהילה, ולכן אנחנו מזהים למעלה מ־90% שמבקשים לגור בשכונות חרדיות עם קהילות. מאוד קשה לייצר קהילה בתוך מרחב לא חרדי, זה מאיים גם על החברה החרדית וגם על החברה החילונית. אין ספק שצריך לייצר את השכונות הנבדלות והנפרדות של החברה החרדית, אבל בסוף צריך לאפשר את המרחב שבו התרבויות נפגשים במרחבים".
עריכה: אליעזר בן יהודה ומיכל קדוש
