הר הבית בידינו?
מדוע העלייה להר הבית מוגבלת ליהודים? • האם שכחנו מהו לב הוויכוח? • ד"ר אדם קלין אורון, אופיר דיין ואביב טטרסקי עם שני צדי המתרס • פרק 08
הר הבית הפך ברבות השנים למוקד לעימותים בין יהודים לערבים, ובתוך החברה היהודית רבתי. שאלת העלייה להר הבית, המציאות הביטחונית המורכבת בירושלים באופן כללי, הפכו את הסוגיה הנפיצה לקרקע פוריה לפילוג, בימים מורכבים מאין כמותם. בפרק השמיני בפודקאסט 'יריב ראוי' בהגשת ד"ר אדם קלין אורון ממכון ון ליר בירושלים, אירח אדם את אופיר דיין, חוקרת במרכז למדיניות ישראל סין שבמכון למחקרי ביטחון לאומי, ופעילה למען זכויות יהודים בהר הבית, ואת אביב טטרסקי, חוקר בעמותת עיר עמים ועמית בפורום לחשיבה אזורית, ויחד אתגרו את הנושא הסבוך משני קצותיו.
"הפעם נעסוק בנושא רגיש שלא נאמר נעלה במיוחד. הר הבית", פתח קלין אורון. "המקום הקדוש ביותר ליהדות, ואחד הקדושים ביותר לאסלאם. הוא סוגיה נפיצה כבר עשרות ובמובנים מסוימים כבר מאות שנים. למי אמורה להיות הריבונות על ההר? מדוע אסורה בו תפילת יהודים? האם צדק משה דיין כשאמר 'מה אנחנו צריכים את כל הוותיקן הזה?' או שמדובר באבן היסוד של הבחירה להקים את מדינת ישראל דווקא בארץ ישראל".
תחילה, ביקש טטרסקי לפתוח במעט רקע היסטורי. "ב-1967 עם כיבוש וסיפוח ירושלים, בין שאר הדברים שהמדינה הייתה צריכה להחליט לגביהם, היה מה יקרה במקומות הקדושים בעיר העתיקה", אמר. "המדינה החליטה לחלק את המקום שמאוד חשוב גם ליהודים וגם למוסלמים. הר הבית יהיה המקום בו יתקיים פולחן מוסלמי, כפי שהוא מתקיים 1,300 שנה, והכותל יהיה המקום בו יהודים מתפללים מתוקף ההחלטה הזו, עוד לפני סיום המלחמה, עלו בולדוזרים והרסו שכונה מוסלמית פלסטינית עתיקת יומין, שכונת המוגרבים, וכך נוצרה רחבת הכותל שאנחנו מכירים היום. זו הייתה ההחלטה הישראלית שפלסטינים קיבלו בלית ברירה".
"בירושלים אין שוויון זכויות"
"כך נוצר הסטטוס קוו המפורסם שהחזיק מעמד כמה עשרות שנים, וב־15-20 שנה האחרונות פתאום כוחות ישראלים החליטו שלא הייתה חלוקה", הוסיף. "את מה שקורה בכותל המערבי לוקחים כמובן מאליו, ואומרים 'אנחנו רוצים גם את הבית'. בתהליך הזה תנועות שהיו מאוד קיצוניות ושוליות הולכות ומתחזקות תוך כדי גיבוי ושיתוף פעולה מאוד הדוק מתוך הממשלה, כשהקריאה בין תפילת יהודים להר הבית לבין הריסת המסגדים ובניית בית המקדש, רואים צעד אחר צעד אך גם מוסלמים הולכים ונדחקים מהמקום. יש שוויון זכויות, זכויות היהודים באות לידי ביטוי בכותל, ושל המוסלמים בהר הבית. המוסלמים שילמו כבר מחיר מאוד כבד על ההחלטה הזו, נהרסה שכונה, אנשים גורשו מבתיהם, עכשיו זו מניפולציה. מוסלמים לא יכולים להתפלל בכותל. בירושלים אין שוויון זכויות. כמעט 400 אף תושבים פלסטיניים הם לא אזרחים".
"שני העמים צריכים להיות רשאים להתפלל שם"
מן הצד השני, המשיכה דיין ואמרה: "יהודים נורמטיביים, כל מה שהם רוצים לעשות זה לעלות להר הבית כמקום שממנו, היסטורית, התחילה היהדות. אנשים מתונים שרוצים לעלות, נמנעת מהם האפשרות, בעוד שלאנשים קיצוניים מותר עדיין לעלות. אני חושבת שהפתרון הוא להדיר משם את הקיצוניים ולאפשר גישה מוגברת למתונים, ואולי ייצא מזה משהו טוב בסופו של דבר. הפלסטינים במזרח ירושלים היו יכולים להיות אזרחים, הם בחרו שלא. זה לא מצדיק אפליה נגד יהודים במקום אחר. לגיטימי לחלוטין להתנגד להר הבית מסיבות פוליטיות ודתיות, ולגיטימי לתמוך בה מאותן סיבות".
בהמשך, קראה אופיר: "המדינה צריכה לאפשר את הזכויות המגיעות לאזרחים, כמובן במסגרות הביטוי הנורמטיבי שלא מאיים על אף אחד, וכנ"ל גם למוסלמים. תפילה מוסלמית בהר הבית היא דבר ראוי, ולכן שני העמים האלה צריכים להיות רשאים להתפלל שם כל עוד זה לא עובר את הסף של סיכון חיי אדם".
"אנחנו יודעים שיש כאן סכסוך ושמוסלמים, ודאי פלסטינים, נדחקים מכל מקום שיהודים נכנסים אליו", סיכם אביב את הדיון. "הסכם שלום יכלול תפילה של יהודים בהר הבית. כשאפשר יהיה לנתק בין שאלת הדת לשאלת הריבונות, ושיהיה ברור שיש הסכמה לגבי המקום, יכול להיות שמוסלמים ירגישו יותר בנוח לאפשר ליהודים להתפלל. כנראה זה לא הדבר הראשון שיתוקן".
עריכה: מיכל קדוש
