פיגוע אירע היום (ד') בשעות הצהריים בחדרה בזירות שונות בעיר, שהוביל לפציעתם של 9 פצועים, שניים מהם במצב אנוש וקשה. עדי נטף, מאבטח שנטרל את המחבל במקום, שוחח עם אריה אלדד ומיה זיו־וולף וסיפר על המתרחש.
"הכל בסדר, אני עדיין בהתאוששות אחרי היום הזה, עדיין לא מעכל מה שהיה", הודה תחילה. "קיבלנו התראות בקבוצות בשעות הבוקר, אזור 10:00-11:00 על כך שיש מחבל בחדרה, אולי אפילו מחבלים, כשאחת מהזירות הייתה ליד הגן של בני הקטן. התחיל לרוץ מאוד מהר שהוא נמצא ברחוב שהוא קרוב מאוד לגן של הילד. ישר התקשרתי לאשתי, אמרתי לה להיות מוכנה לקחת אותו מהגן ולהיות איתו בבית. היא התקשרה עליי ואמרה שהכל משטרות ונשקים. הייתי עם נשק, עשיתי סיבובים סביב אשתי, אמרתי לה לנעול את עצמה במשרד".
עוד הוסיף: "הייתי עם עוד שניים עם נשק, תפעלנו את האירוע וכל אחד הסתכל במקום אחר. פתאום שמענו משטרות, ישר האינסטינקט הראשוני הוא לרוץ לשם ולראות איך אפשר לעזור. המחבל התעמת עם המנהל או הבעלים של הסופרמרקט שם. לא ידעתי שזה המחבל, הוא היה עם קסדה, מעיל ואופנוע, אז אתה לא מזהה. כשהייתה את הקטטה והמחבל הלך טיפה הצידה, התחלנו לעשות לו סוג של נוהל מעצר חשוד. אמרנו לו לשכב, להתפשט, הוא מתחיל למלמל דברים בערבית, היד שלו הייתה עדיין בתוך המעיל. הוא עדיין נשאר על הרגליים, נשען על רכב מאחורה".
"עוברות הרבה מחשבות, אתה יודע שעוד שנייה הוא יכול להוציא עליך משהו", הודה נטף. "בגלל שאתה במדינת ישראל, כל מה שתעשה יכול לבוא לרעתך. אז אתה ממתין לווידוא הסופי, ורק אז ביצעתי את הירי. גם אחרי הירייה שלי אני קולט שהוא בא לכיוון שלי ולא היה יכול לעמוד על הרגליים. במדינת ישראל תמיד זה יהיה ה'צריך לתחקר', זה לצערנו המצב. היה איתנו שוטר שלא העז ללחוץ על ההדק. קודם כל זה מה המדינה תעשה לי, אני בעל עסק, יש לי ארבעה ילדים. על הדבר הכי קטן אני יכול לרמוס את כל המשפחה שלי כלכלית, נפשית, זה יכול לעלות גם בחיים שלי. רק מהמחשבה ממה שהמדינה יכולה לעשות, על שעשית דבר טוב, לקח הרבה זמן. מבחינת המשטרה, אף אחד לא עשה נו נו נו. אחרי המקרה הושיבו אותי לתחקיר, הכל היה בנועם, בסופו של דבר זה היה מחבל אז הגישה הייתה אחרת. זה היה יכול להרוג את כולנו. אחרי שיריתי בו, הוא עוד התחיל לפסוע לעברי".
עריכה: מיכל קדוש