פרופ' איתן אוקון, חוקר מוח באוניברסיטת בר אילן, שוחח עם דני דבורין ב-103fm על מחלת האלצהיימר, ולא פחות חשוב - על הסיכוי להירפא ממנה.
בפתח השיחה עמד אוקון על ההבדל בין אלצהיימר לדמנציה: "דמנציה היא מושג כולל למחלות ניוון מוחי. אלצהיימר היא אחת מהן, היא סוג של דמנציה. יש דמנציה גם מסוגים אחרים". לדבריו, יש שני דברים המשפיעים על מצב המוח שלנו: "הראשון, שהוא לא כל כך בשליטה שלנו, הוא הגנטיקה שלנו. אם לאדם מסוים יש מוטציה בגן כלשהו, היא אמורה לגרום לסיכון מוגבר לדמנציה כזו או אחרת. מעבר לזה יש גורמים סביבתיים - עד כמה אנחנו פעילים גופנית, עד כמה אנחנו חשופים לגירוי חושי, עוסקים בלמידה ובגירוי סביבתי, וכן איכות השינה שלנו והאם אנחנו נמצאים במצב סטרס".
הוא סיפר כי המחקר הולך ומתקדם, אך עבודה רבה עוד לפנינו: "פורסמו מחקרים שמסכמים את ההבנה הכוללת של המוח, אבל של זבוב הפירות. אצלם אנחנו יודעים לפענח את כל תאי העצב שלו. אבל בין הבנה של זבוב הפירות להבנה של מוח האדם יש עוד שנים. מעבר לזה, בכל מה שקשור למחלות ניוון מוחי הושגה התקדמות משמעותית. היום אנחנו מבינים שדמנציה מסוג אלצהיימר ואחרות הן לא מחלה אחת שניתן להגדיר אותה, התמונה הרבה יותר מורכבת. הגורמים לה רבים, והסימפטומים שלה שונים בין אנשים".
ומה באשר לאור בקצה המנהרה? כלומר, האם נזכה בקרוב לתרופה לאותה מחלה איומה? הפרופסור גילה אופטימיות זהירה: "הצפי שלי הוא שלא לפני עוד עשור, אולי יותר יהיה פתרון יעיל מאוד למחלת האלצהיימר, כמו גם לדמנציות אחרות. בחזית הפרקינסון אנחנו עדיין רק בטיפולים סימפטומטיים, וגם במחלה כמו אלצהיימר יש התקדמות במובן הטיפולי, אבל היא עדיין ראשונית. ההשפעה של הטיפולים האלה מאוד נמוכה. למה אני חושב שייקחו עוד מעל לעשר שנים? האתגר הגדול ביותר הוא לדעת מי יחלה במחלה. מחלות ניוון מוחי קיימות במוח במהלך שני עשורים לפני הופעת הסימפטומים. זה לא אתגר פשוט".