"עומר בסכנת חיים לא רק בגלל השבי, אלא בגלל המחלה"
ניבה ונקרט, אימו של עומר שנחטף לעזה לפני למעלה משנה ומתמודד עם מחלת מעי, התארחה בתוכניתו של רז שכניק: "מאוד סומכת על הבן שלי"
עומר ונקרט נחטף ב־7 באוקטובר מפסטיבל הנובה ברעים, ומאז מחוזק למעלה משנה בשבי חמאס. הוא סובל מדלקת במעי, והשהות הממושכת בעזה עלולה לסכן אותו בריאותית. אמו ניבה התארחה באולפנו של רז שכניק וסיפרה בערגה כיצד הם עוברים את התקופה המורכבת הזו, וממתינים בהתרגשות ובציפייה לשובו הביתה.
השיר הראשון שהתנגן בתחילת התוכנית היה 'איזה יום היה לי סמואל' של להקת השמחות. ניבה סיפרה שהיא לא הכירה את השיר המדובר, אבל בשבועות הראשונים למלחמה כשראיינו אותה וביקשו ממנה להקדיש שיר לבנה עומר היא שמעה מהבן הקטן שלה שעומר מאוד אהב להאזין לשיר הזה כשהיה נוסע בדרכים. "כשהתאילנדים השתחררו נכנסתי אליהם עם חולצה של עומר, ואחד התאילנדים הצביע לי על החולצה ואמר 'סמואל! סמואל!', וזו הייתה הגושפנקא הראשונה שיש לי אות חיים מעומר ושהוא פשוט שומר שם על אנרגיות טובות ועל חשיבה חיובית ואופטימיות. הוא פשוט היה שר את השיר הזה כל הזמן".
"מה אות החיים האחרון? מה אנחנו יודעים עליו?", שאל שכניק את האם. היא אמרה שלמעשה מאז היום ה־54 למלחמה כשליאם אור אין אות חיים ממנו. "עומר היה עם ליאם אור וארבעה תאילנדים יחד מהיום הראשון ועד שהם כולם השתחררו ודלת הברזל נסגרה מאחוריו. אין לי שום דבר מאז. יש אמונה חזקה שעומר חוזר חי. יש לו משהו מוטו בחיים שכשהוא בסיטואציות שאין לו מה לעשות הוא אומר 'אם אין מה לעשות בואו נחייך' – את זה הם לא יכולים לחטוף".
המשפט האחרון שכתב עומר לאמו היה 'אני מת מפחד', ואין ספק שלמרות הפחד והחרדה שאפפה אותו ואת משפחתו – יש איזושהי אופטימיות זהירה שעוטפת את הכל. שכן, למרות שהם הבינו שהוא חטוף, האם המודאגת לא יכלה להתעלם מסרטון החטיפה שחמאס פרסם שעות אחר כך. "מוקדם מאוד באותו היום הבנתי שהוא חטוף – חבר של בעלי התקשר אלינו כי החמאס פרסם סרטון של החטיפה ותמונה של עומר בתוך עזה. אני ראיתי את זה יומיים אחר כך וזה היה קשה מאוד, ויש רגע אחד בסרטון שנתן לי כוח – עומר כפות, שוכב, חסר אונים, מוכה, יש מחבלים שצוהלים מעליו ומכים בו. הוא מביט למצלמה ואני יודעת שזה עומר שלי ואני יודעת שהוא מבין שבתוך התופת הוא העביר מסר כי הוא ידע שזה יגיע למישהו. בתוך הכאוס היו שברירי תפקוד. כשליאם אור חזר הוא אישר את זה. אני מאוד סומכת על הבן שלי – הוא חזק מנטלית ואני מאמינה שהוא שומר על עצמו קודם כל בשבילו, אבל גם בשבילנו".
"אני מבינה שהבן שלי הוא רומנטיקן לא קטן"
שיר נוסף שהתנגן בתוכנית הוא 'רבות הדרכים' של דניאל סלמון ודנה עדיני. "זה שיר שהוא מאוד אוהב. זה שיר נורא רומנטי. דרך החברים אני מבינה שהבן שלי הוא רומנטיקן לא קטן, עושים לו אווטינג". בהמשך נשאלה איך שאר בני המשפחה מגיבים לאירוע, ואמרה: "אנחנו נעים בין תקווה לתקווה ואמונה חזקה שעומר חוזר חי. להחזיק את הדבר הזה זה קשה, במיוחד בימים שלא קורה שום דבר".
בהמשך סיפרה על ההרכב המשפחתי של עומר, ואמרה: "לעומר יש אח ואחות – אח בן 19 ואחות בת 14 שהורידה מסך – היא סיפרה לעצמה שעומר בחו"ל ועוד שנייה הוא חוזר. היא הייתה לכאורה מנותקת מהסיטואציה, אבל בחודשים האחרונים היא פעילה והיא הייתה אפילו בכנסת – לא פשוט לה, לא פשוט לאח שלה. אני לא חושבת שאנחנו יודעים בעצמנו מה אנחנו עוברים – זה כל יום מחדש. אצלי באופן אישי הלילות הם קשים. כשכל הילדים בבית יש איזשהו שקט, ואין לי את השקט הזה כבר כל כך הרבה זמן. האי שקט והחרדה זה דבר שקשה לי ולבעלי ולאחיו ולאחותו".
שיר נוסף שהתנגן בהמשך התוכנית הוא הקאבר של קרולינה לשיר הנפלא 'צל עץ תמר'. אמו של עומר סיפרה שהשיר הזה מזכיר לה את אביה, שהיה סבא שמאוד מעורב בחיים של הנכדים שלו. "כשהוא נפטר לפני שלוש שנים עומר והנכדים חשבו איזה קעקוע לעשות לזכרו. אבא שלי מאוד אהב את השיר הזה – גם בגרסה של קרולינה, וגם בגרסה של זהר ארגוב ועומר הציע שהם יקעקעו את השיר הזה, אבל בווריסיות שונות. זאת אומרת, שכל אחד עשה משהו מיוחד. זה אומר הרבה מאוד גם על עומר ועל המשפחה – חיבור משפחתי, ותמר זו אמא שלי וזה בכלל התחבר. עומר שר גם את השיר הזה בשבי, והבנתי שהוא אמר לליאם שהעיניים של אבא שלי שומרות עליו".
עומר, שאוהב מאוד את עולם המסעדנות, ניהל עד לפני החטיפה מסעדת שף בשם 'נינה ביאנקה' בצומת בילו. "הוא היה שם חמש שנים, והתקדם מהר מאוד להיות המנהל ותוך כדי העבודה הוא התחבר מאוד לעולם הקולינריה ולעולם היין. אגב, גם בעלי, אבא שלו, אוהב יין והם יכולים שעות לדבר על יין, לשתות יין, הם שניהם לימדו את עצמם ונהנים מהביחד הזה. כשעומר הזמין אותנו למסעדת מישלן ברומא – לכבוד יום ההולדת של בעלי ובת המצווה של הבת שלי, אז הבנתי כמה הוא אוהב את העולם הזה. בשלב מסוים הוא אמר 'אמא אני מסוגל לבכות מהתרגשות'. זה עומר לימד אותי.
עוד הוסיפה: "המשאלה שלי היא שעומר יהיה פה. אתה יודע, ב־7 באוקטובר חשבתי שזה יהיה גג חודש, והגזמתי. כרגע פורסם שכרגע אין קצה חוט. זה פיקוח נפש. היום סביב האמירה 'מדינת ישראל תעשה הכל' יש סימן שאלה ולא סימן קריאה. אנחנו חייבים להחזיר שלושה סימני קריאה אחרי המשפט הזה, ואני נלחמת שזה יקרה. בשביל כולנו, בשביל העתיד של הילדים שלנו. אין אופציה אחרת".
"זה הזמן להחזיר אותם הביתה"
"את מרגישה ברחוב יחס מחבק?", שאל שכניק. ניבה האזינה ברוב קשב, והודתה שכן. "אני מרגישה מאוד חזק את החיבוק, ואני מאמינה ש־100 אחוז האנשים בעד החזרת החטופים. הוויכוח הוא על הדרך, ולא על השאלה אם להחזיר את החטופים. כולם מבינים שזה הזמן להחזיר אותם הביתה כי אין יותר. אנחנו חייבים את זה לעצמנו כי לא נוכל להתרומם. השבת החטופים שווה לביטחון המדינה – אף אחד לא ירצה שהילדים שלו או הנכדים שלו יתגייסו לצבא אם המדינה מקריבה אותם. זו הסכנה האמיתית – שלא יהיו חיילים וצבא כמו שאנחנו רואים אותו היום. בשביל מה?"
"הוא דיבר על שאלות כמו איפה לגור?", שאל שכניק את אמו של עומר. היא אמרה שלא, שלמרות חיבתו לחיים הטובים ולעולם המסעדנות באותה נשימה הוא גם אדם משפחתי מאוד. "הוא אוהב את הבית והוא התלבט מתי לגור לבד בתל אביב. הוא יחזור ונראה מה הוא יחליט". בהמשך סיפרה האם שבנה חובב קעקועים, ואחד הקעקועים האחרונים שעשה היה של המשפט 'אין תרופה שתרפא געגועים', רגע לפני האזכרה של אחד החברים הטובים שלו שנפל בפעולה. "עומר הוא לא אדם של מילים, אבל הוא מאוד נוכח פיזית ורגשית. הקעקוע הזה קיבל משמעות נוספת מאז ה־7 באוקטובר. עומר עשה את הדרך שלו, הוא לא מרצה במיוחד. הוא הולך עם האמת שלו".
רגע לפני סיום הריאיון ביקשה האם להזכיר שבנה חולה קוליטיס, ואמרה: "מדובר במחלה כרונית במעי, ואם היא לא מטופלת היא פשוט בהתלקחות וזה סבל נוראי", תיארה. למרות ההבטחה של הצלב האדום הם לא סייעו למצבו, ולדבריה האם בחרו צד. "עומר בסכנת חיים לא רק בגלל השבי, אלא בגלל המחלה. בהתקף האחרון שלו הוא ירד 10 קילו ביום".
עריכה: עדן בן ארי
