"אני אבל על החוזה שהופר, על מה שהיה ולא יהיה שוב"
זהר חוברה, אחד ממייסדי סופה ומתנדב בכיר במד"א, על מותו של בנו עידו ז"ל ב-7 באוקטובר: "המשכתי לטפל בעידו עד הרגע זה, בכל יום אני חי את זה"
אחד מהקיבוצים שחדרו אליו מחבלים ב-7 באוקטובר היה קיבוץ סופה. זהר חוברה, אחד ממייסדי הקיבוץ ומתנדב בכיר במד"א, התייחס למאורעות ה-7 באוקטובר ולמותו של בנו עדו מול עיניו. עוד הוא הביע את אכזבתו ואת כעסו על צה"ל ועל המדינה שלא היו שם באותו יום עבור התושבים.
"המשפחה ידעה שאני אצא, הייתי מוכן, הגיעו קריאות ממרחקים שלא יכולתי להגיב. ברגע שהגיעה הקריאה שיש נפגע בכיתת הכוננות הייתי מוכן. יצאתי לבוש, לא חשבתי על המחבלים שהסתובבו ליד הבית שלי ועל כל היריות. פשוט יצאתי לשם כשלא חשבתי שמדובר בבן שלי. הגעתי לאזור שהתחולל הקרב של קומץ כיתת הכוננות שלנו מול עשרות מחבלים", סיפר על ה-7 באוקטובר מנקודת מבטו.
"נתתי לעדו את הטיפול הראשוני הנדרש, והדבר הראשון שהייתי צריך לעשות זה לקחת לבית החולים אני רץ להביא את האמבולנס שלי כשבדרך אני חוטף קליעים ונוסע על פנצ'ר. אני חוצה את קו האש בין כיתת הכוננות למחבלים. הבנתי שאני לא יכול לצאת מהקיבוץ. המשכתי לטפל בעדו עד הרגע זה. בכל יום אני חי את את הרגע הזה", סיפר בכאב על מותו של בנו במהלך הקרבות.
"אני אבל על החוזה שהופר, על מה שהיה ולא יהיה שוב. אנחנו חיים עם תחושת הביטחון שהייתה ואבדה", אמר בנוגע להתמודדות עם ההשלכות של ה-7 באוקטובר. "אנחנו צריכים להבין שהאכזבה הגדולה מצה"ל. מי שהיה אמור להגן עלינו ולתת את תחושת הביטחון לא הגיע", הדגיש את חומרת המחדל בעיני התושבים.
