"לא מספיק מה שעברנו, אנחנו ממשיכים להלקות את עצמנו?"
סיגל, אלמנתו של אריק קראוניק ז"ל, רבש"צ בארי, על יום האבל לאירועי 7 באוקטובר: "יש ילדים יתומים, והם צריכים לזכור שההורים שלהם גיבורים"
היום הוא יום האבל הלאומי לציון שנה לאירועי 7 באוקטובר. סיגל קראוניק, חברת הפורום לזיכרון לאומי ואלמנתו של אריק קראוניק ז"ל, רבש"צ קיבוץ בארי, מסרבת לקרוא ליום הזה יום אבל, ומעדיפה לראות בו יום גבורה.
"התעוררנו ביום שמחת תורה להתראות צבע אדום, והתחילה ארטילריה כבדה", נזכרה סיגל על מאורעות הבוקר הקשה, והוסיפה: "מתקשרת אליו ראש צוות צח"י שחבר קיבוץ התקשר אליה, הוא ראה שני מחבלים על הגדר עם אופנועים ו-M16, וזה נשמע לה לא הגיוני". אריק זיהה שזה שמדובר באירוע חריג, והוא נבין כי הארטילריה היא פעולת הסחה: "הוא הכניס אותנו למרחבים מוגנים ויצא. הוא נתקל בחוליה והצליח לנטרל אותה, ואז כשהוא הגיע לנשקייה, הם חיכו לו".
בעיניה של קראוניק יום האבל הזה מוסגר באופן לא נכון, ככזה שמקטין את גבורת הלוחמים ביום 7 באוקטובר, ולאחריו: "לא מיצינו את האבל. זה משהו שאתה חי איתו. אנחנו מתבשרים בכל יום לעוד 'הותר לפרסום'. לא מספיק מה שעברנו, אנחנו ממשיכים להלקות את עצמנו? היתה מישהי שהצליחה לחזל"ש את המחבלים בעזרת עוגיות. יום אבל? עוד לא סיימתי את האבל על בעלי".
לדבריה, "יש ילדים יתומים, והם צריכים לזכור שההורים שלהם גיבורים. אנחנו למעלה משנה במלחמה שאותם אנשים קמים כל יום ומוותרים על האישה והילדים, ויוצאים להילחם ויודעים שיש סיכוי שהם לא יחזרו הביתה".
