חוויית המגורים ביהודה ושומרון מרתיעה לא מעט ישראלים בעיקר בהיבט הביטחוני. החשש להיות כפסע משכנינו הפלסטינים, חלקם לא דורשי שלומנו בלשון המעטה, מצליח להרחיק הרבה מאוד תושבים פוטנציאליים, גם במחיר של חסכון משמעותי בכסף. האם הפחד המקושר למגורים ביו"ש נכון? האם מדובר בהמצאות חסרות שחר? בפרק השישי בפודקאסט 'שטח B', ניסו מרב מילר, אייל תורג'מן וזאב אפשטיין לרדת לעומק העניין.
"בסוף יש סטטיסטיקה, באתר הכנסת יש את הנתונים של נפגעי פעולות האיבה בארץ עם פירוט לפי שנים", פתח אפשטיין. "הסטטיסטיקה בארץ אומרת ש־300 איש נהרגים בתאונות דרכים בכל שנה. המספרים הם זניחים, כל אדם שנהרג חס וחלילה זה חורבן של עולם ומלואו, אבל כשאתה מדבר על ביטחון אתה חייב לדבר על סטטיסטיקה כי זה מה שקובע. בכל שעת טיסה לעומת שעת נסיעה, הסטטיקה אומרת שזה אותו סיכון. 20 שנה אני נוסע בכבישים בשטחים ברמה יומיומית, ואף פעם לא חשבתי שיש צורך לשאת אקדח. מתי התערערה לי תחושת הביטחון? ב'שומר החומות' כששכנינו התפרעו בערים והמדינה החליטה לא לטפל בזה והפקירה את האזרחים לנפשם, שם ביקשתי אקדח. אחרי שנים של נסיעה בשטחים בלי בעיה".
בתגובה, הוסיף תורג'מן: "לפי דעתי למספרים אין כמעט משמעות. מיליונים מתים בעולם מזקנה ואף אחד לא מפחד מזה, בסוף הספקטרום הוא אם המוות הצפוי לך הוא טבעי או לא טבעי. לפי דעתי עברנו אבולוציה שלמה בתאונות דרכים, זה חלק מהטבע האנושי. אין תחושת ביטחון כי המוות אינו טבעי והוא כביכול לא מוצדק, אבל אני חושב שמי שנמצא ביהודה ושומרון לא חי בתחושה הזו. כשאני יוצא מהבית לסופ"ש אני נועל אותו כדי שלא ייכנסו חתולים שיעשו בלגן".
"אתם בעצם אומרים לי שאם כבר אהיה ביו"ש אני אחיה בביטחון, אבל הדרך לשם מהעבודה במרכז הארץ היא המסוכנת?", ביקשה מילר לאתגר מעט את הסוגיה. "זה מזכיר לי שפגשתי אנשים בניו יורק שהיו בטוחים שהגעתי לשדה התעופה עם גמל", הבהיר אייל. "בסוף זו בורות, הקשר בין מה שאתה חושב למציאות רחוק מאוד. אני חושב שגם ביהודה ושומרון יש את הדבר הזה, כי הם ראו בחדשות שמסוכן שם. יש כאן פחד ממשהו שאתה לא מכיר בלי לדעת מה הסיפור".
ומה קרה מתחילת המלחמה בבוקר השבת השחורה? "הרבה התהפך מאז 7 באוקטובר בארץ הזו, המקומות שהיו הכי בטוחים פתאום כבר לא כאלה, ודווקא ביהודה ושומרון בכל התקופה היה שקט יחסי ללא אזעקות", ביקש אפשטיין להדגיש. "אנחנו חיים בעולם קצת חדש, לכאורה הסיפור קצת התאזן. אני מסתובב בכבישים ביו"ש ובשטחים בלילה וביום בלי לחשוב פעמיים, ושכאני עובר בלוינסקי ובאזור דרום תל אביב זה מפחיד אותי".
"יש כאן קיבעון ישראלי שבתוך ישראל של גדרה עד חדרה מרגישים בטוחים, ובישראל של איפה שהיית בצבא ליד כפרים ערביים אתה דרוך", סיכם אייל תורג'מן את השיחה. "זה פועל גם עליי, לא נכון יהיה להציג את הפחד כמשהו שלא קיים, אבל יש פה נקודה שרק מי שבא כמה פעמים ורואה מבין. תחושת הביטחון הנמוכה זניחה לעומת היופי של המקום והאנשים, של מזג האוויר והטבע. יש מדינה יפייפיה במרחק של דקות נסיעה מאזור המרכז".
עריכה: אליעזר בן יהודה ומיכל קדוש