אביבה וקית' סיגל נחטפו מביתם בקיבוץ כפר עזה בבוקר השבת השחורה ב־7 באוקטובר. אביבה שוחררה בעסקת החטופים הקודמת, אך קית' בן ה-65 עדיין מצוי בשבי חמאס כבר יותר משנה. אילן סיגל, בתם של אביבה וקית', סיפרה על תחושותיה בעקבות הזמן הרב שעבר.
בפתח הראיון נשאלה סיגל על הפרשה הביטחונית, שנקשרת לסוגיית החטופים: "אני לא יודעת אפילו מה אני חושבת על זה, כי אני לא מצליחה להבין מה בדיוק היה שם. אני ממש משתדלת שלא להיכנס לכל הדבר הזה כי יש לנו מספיק רכבות הרים משלנו".
היא סיפרה כי הציבור מתקשה להבין את מה שעובר עליה ועל חבריה: "אנשים לא מצליחים להבין את כובד המשקל, ואת כובד הדאגות והלחצים וכאב הלב שיש למשפחה כמו שלי, ובכלל למשפחות החטופים. הפכנו להיות כותרת, בסוף זה אבא שלי – אני מתגעגעת אליו, אני דואגת לו נורא ואני מתעסקת 99% מהזמן שלי בלנסות לשלוח לו כוחות, ולקוות שהאנשים שמקבלים החלטות, יקבלו החלטות ערכיות".
לאחרונה מרבה אילן לפגוש דווקא בני נוער. היא סיפרה מדוע: "אחרי שנפגשנו עם כל בן אדם אפשרי בכל דרג אפשרי, החלטתי להתחיל לדבר עם בני נוער כי הרגשתי שזאת אוכלוסייה שמאוד חשוב שתבין באיזו מדינה היא חיה ולאיזה עולם היא גדלה. הם שואלים הרבה איך ולמה אני באה לדבר איתם. אני אומרת להם שאני מאמינה בהם, וזה נכון. לפני 7 באוקטובר עבדתי במכינה קדם צבאית והרגשתי את העוצמות והמוטיבציה והיכולת שלהם להזיז דברים, ואתה זה אני אומרת בדיוק".
עוד אמרה כי "כולנו אומרות ואומרים שכל עוד יש חטופים בתוך רצועת עזה, והם אזרחים שלנו, זה אומר שאנחנו בסדר עם זה, אנחנו מאפשרים לזה לקרות. אם 9 מיליון אזרחים לא היו מוכנים שיהיו חטופים בעזה, לא היו חטופים בעזה. אני מאמינה בזה בכל ליבי. אנשים שוכחים שזה שאני נמצאת בסיטואציה הזאת, זה עניין של ביש מזל. ההרחקה הזאת... מדברים על החטופים כרשימה, ועל עסקה כמשהו שיש לו מחיר. אין מחיר לחיים של אבא שלי. זה לא עובד ככה. האנשים האלה הופקרו ב-7 באוקטובר, הם עדיין ב-7 באוקטובר יום-יום ושעה-שעה ואנחנו לא עושים מספיק בשביל להחזיר אותם הביתה. זאת האמת".
סיגל הגיבה לגיוסן של אחיותיהן של נועה מרציאנו והאחות של רוני אשל לצבא: "קטונתי מלהיות בנעליים שלהן, אבל אני אומרת שאסור לנו להגיע למצב שאנחנו שולחים את הילדים שלנו לצבא הגנה לישראל, כשאנחנו יודעים שדבר כזה יכול לקרות. אין לנו אמון בצבא ולא בממשלה שלנו שאם חלילה יקרה משהו לאחד הילדים שלנו, פשוט ישאירו אותם שם. אנשים בעזה: חיילים, אזרחים, בנות צעירות בנות תשע עשרה, ואנחנו לא יודעים אם הם אי פעם יחזרו. זה אבסורד שאנשים קמים בבוקר, הולכים לעבודה והולכים ללימודים כשנמצאים אחים ואחיות שלהם, בדיוק כמוהם, בסיטואציה הזאת ולא מחזירים אותם הביתה. למעלה משנה, אני לא מאמינה שאני אומרת את זה".
עריכה: אחיעד לוק