"באוסלו פרס חשב שאם ניתן להם מדינה, הם יפסיקו לשנוא"
מוטי קריסטל, סגן ראש מנהלת המו"מ במשרד רה"מ בוועידת קמפ דייוויד, על חלום השלום ושברו: "לא הגדירו מראש מהי התוצאה הסופית" • פרק 08
הסכמי קמפ דייוויד, שנחתמו על ידי נשיא ארצות הברית דאז ג'ימי קרטר, נשיא מצרים אנואר סאדאת וראש הממשלה לשעבר מנחם בגין בשנת בספטמבר 2000, היו אמורים להביא את השלום. במלאות חצי יובל אחרי כבר די ברור שהשלום עוד רחוק מאיתנו שנות אור. מה ניתן היה לעשות אחרת? האם עוד יש תקווה לחיים שלווים יותר במזרח התיכון?
"באיזה תנאי אתם כן מסכימים לחלוקה של שתי מדינות לשני עמים?", פתחה מרב. "זה דיון לא רלוונטי, לא מעשי", השיב זאב. "ברגע שיהיו לנו שוודים לידנו יהיה אפשר לנהל משא ומתן - אולי עוד 50 שנים", ואילו אייל סייג והוסיף: "לצערי זה משהו שאני לא יכול לחלוק בו. הארץ שייכת לנו, אבל המדינה יכולה להתחלק בין כמה גורמים. אין לנו זכות מוסרית לגרש אותם או לפגוע בהם פיזית".
לדיון הצטרף עורך דין מוטי קריסטל, מומחה למשא ומתן וניהול משברים ששימש סגן ראש מנהלת המו"מ במשרד רה"מ בוועידת קמפ דיוויד בשנת 2000, והביע את דעתו על הסוגיה. "כל עוד הרעיון המסדר של הקהילה הבינלאומית הוא הקמת מדינת לאום, אנחנו הצענו לפלסטינים והם סירבו. יכול להיות שבעוד כמה שנים לא יהיו מדינות לאום אלא קהילות. לפני הרבה שנים אמרו: 'אנחנו לא יודעים איך תהיה אירופה בעוד 30 שנה - אולי ספרד תתפצל ל־15 מדינות או בריטניה תתפצל. אבל אנחנו כן יודעים שזה יהיה בלי אלימות'. בין התפיסה של זאב לבין זו של אייל יש מרחב מאוד גדול של הסכמות. אחת הטעויות של אוסלו וקמפ דיוויד היא שלא הגדירו מראש בהסכמה מהי התוצאה".
"אנחנו נותנים כביכול טריטוריה, ירושלים והסדר בנוגע לפליטים הפלסטינים", הוסיף. "אנחנו מקבלים את סיום הסכסוך. אני זוכר שבעצם לא דיברנו על סיום הסכסוך בקמפ דיוויד. בתקופת אולמרט וליבני הלכו למשהו יותר אינסטרומנטלי, לכיוון סיום התביעות. אחרי שקיבלתם את קווי 67' פלוס אין לכם יותר תביעות. אבל הם לא קיבלו את זה. הייתה תחושה רומנטית של שמעון פרס ז"ל שאם ניתן להם מדינה, כלכלה ורווחה הם יפסיקו לשנוא אותנו. הגישה של רבין הייתה מאוד ביטחוניסטית ואינסטרומנטלית - אני מבין שלאורך זמן אי אפשר לחיות כאן שני עמים בלי הסדר. אני מרגיש מספיק חזק לתת לזה סיכון וניצחון. אני משקיע ואני מגדיר את הסיכונים שלי. רבין ושרון היו שני אנשי אדמה והבינו את מגבלות החיים המשותפים עם העם הערבי ליד. האם הם אהבו את זה? לא. אבל הם התפכחו והבינו את המציאות".
משהו שהיית עושה אחרת - אז בשנות ה־90?
"היה את כל נושא החינוך - ספרי הלימוד - בתחתית המשא והמתן", הודה מוטי. "היו דברים יותר דחופים כמו ביטחון ואפילו איכות הסביבה. לא הענקנו למערכת החינוך יותר מדי חשיבות. כאיש שמגדיר את עצמו כחלק ממחנה השמאל הציוני זו הייתה טעות משמעותית. לא נתנו חשיבות לתהליכי הקצנה נוראיים בחברה הפלסטינית. יכול להיות שבסופו של דבר בעוד 100 שנים אנחנו נהיה מחולקים לפדרציות. הערבים ברמאללה לא אוהבים את הערבים בעזה".
עריכה: אחיה כהן ומיכל קדוש
