השבוע הלך לעולנו השחקן והסטנדאפיסט יעקב כהן. הבמאי אילן רונן, שעבד עימו בעבר, שוחח עליו עם רבקה מיכאלי ויאיר ניצני ב-103fm. "המפגש שלי עם יעקב היה מאוד עוצמתי", סיפר.
הוא סיפר על 'חפץ', מחזהו של חנוך לוין, שביים בשנת 1996 בתיאטרון הקאמרי: "חנוך עוד היה חי. הזהות בין יעקב הבן אדם, הביוגרפיה שלו ממגדל העמק אל תל אביב, כל המסע שלו שהוא סמל לשחקנים שבאים מהפריפריה ומגיעים אל התפקידים הכי משמעותיים - חפץ הוא אחת הדוגמאות לכך".
לא תמיד היה כהן קונצנזוס. רונן נזכר: "יש פה הגמוניות", אמר, "יש הגמוניה של שחקני חנוך לוין. לא קלטו אותו בתוך ההפקה ופתאום הגיע מישהו מבחוץ, לא מתל אביב, שמקבל את התפקיד הראשי. היו מבקרים שאמרו לי בפרצוף: 'מה? זאת הבחירה שלך?' הדימוי שלו כקומיקאי... יש יחס של זילות כלפי קומדיה בכלל. אני חושב ששחקן קומי הוא מתוחכם עם קשת רחבה של אפשרויות".
"הגדולה שלו היא הצניעות שלו", פסק רונן בהקשר לשיתוף פעולה מאוחר יותר של השניים: עיבוד ל'הסוחר מוונציה' מאת שייקספיר: "במקום להתעסק בזה שהוא קיבל את התפקיד, הוא ישר נכנס לעבודה כי הוא ידע שהוא עומד בפני אתגר גדול. להכין שייקספיר לקראת לונדון זה היה נראה כמו למכור קרח לאסקימוסים".
עם כל הקושי בתפקיד סיפר רונן על ההצלחה של כהן כשיילוק הסוחר: "יעקב, כבן אדם עם לב מפה ועד להודעה חדשה, הוא הצליח להזדהות עם התפקיד לגמרי. כל ההתמודדות שלו עם הכניסה לתחום שלנו. אלמלא הסטנדאפ, הוא הפך את זה לאמירה פוליטית משמעותית לגבי אדם שפורץ את המסגרות".
על תפקידו כ'שיילוק' סיפר: "זה הביטוי הכי חזק בין אנושיות לבין צורך בנקמה על עוולות, ועל התייחסות אל מישהו כלא נחשב וזר. חשבתי שיעקב בביוגרפיה האישית שלו מאוד עסק בתחום הזה".
ואכן, הופעה יוצאת דופן הצליחה ביותר: "היה מרגש בצורה לא רגילה. זה אולם ענק שחצי ממנו עומד כמו שהיה בתקופה של שייקספיר. היינו במתח אדיר בגלל הניסיון למנוע את ההצגה. היינו מאוד לחוצים. ההתרגשות הזאת התפרקה. איך שנכנסנו קיבלו אותנו בחום ובסוף ההצגה קיבלנו תשואות שלא נגמרו. זה היה אחד האירועים הכי מרגשים ויעקב זכה לדבר שאף שחקן ישראלי לא זכה בו - ממגדל העמק לבמה הכי חשובה בלונדון, ולהתקבל בכזה חום - זה היה מדהים".