קיבוץ ניר עוז היה אחד מסמלי ההפקרה של מלחמת שבעה באוקטובר. כפיר ואריאל הג'ינג'ים המקסימים נעלמו עם אימא שירי לתוך החושך הגדול. ניר עוז נכבש ע"י מאות מחבלים שפלים שרצחו יותר מ-50 בני אדם באכזריות. עשרות נחטפו לעזה, מהם נרצחו לפחות תשעה, ועל פי ההערכות עשרים חטופים עודם בחיים.
קיבוצי העוטף, ההרוסים ברובם, מתלבטים אם לחזור לבתים הקיימים, אם לבנות מחדש את הבתים ההרוסים, אם להתחיל מחדש. כך התלבטו גם בניר עוז. אתמול הם הכריעו בהצבעה, כמו שמקובל בקיבוץ, הרוב קבע שחוזרים. הבוקר שוחחנו ב'שבע-תשע', עם רז דיאור, חבר הנהלה ומנהל משק ניר עוז.
רז סיפר לנו על החובה המוסרית של חברי הקיבוץ לשמר את הזיכרון והמורשת. מתברר שיש די הרבה צעירים מן החוץ שרוצים להצטרף למסגרת הקיבוצית. דווקא בקרב חברי הקיבוץ הצעירים שפונו לכרמי גת יש התלבטות. אפשר להבין אותם. אחרי כל מעשי הזוועה, הרצח והאונס שחוו בשבת השחורה של שבעה באוקטובר, איש לא יכפה עליהם חזרה. הניצחון האמיתי על הרשע הוא הקמת ניר עוז מחדש.
עד שהחטופים החיים והמתים לא יחזרו לתחומי הקיבוץ האהוב, לא תהיה תקומה לישראל, גם אם ראש הממשלה מבקש להסב את שמה של המלחמה לתקומה. לא יקרה.