המחסור בלוחמים ומשרתים הוא נושא שמחלק את החברה הישראלית לכאן ולכאן מתחילת המלחמה וזאת בזמן שהעול והנטל על הלוחמים והמשרתים כעת גובר גם בשדה הקרב וגם בבית. תא"ל (מיל') דני ון בירן, לשעבר קצין מילואים ראשי, התייחס לבעיית הגיוס.
"העומס שמוטל על מערך המילואים הוא חסר תקדים. התרגלנו לחשוב על מלחמות ברירה ומבצעים קצרים, ולכן האירוע מאוד מורכב. העומס שמוטל על אנשים שמשרתים 200 ו-300 ימים דרמטי, ואין ספק שזה מתחיל לכרסם באחוזי ההתנדבות להגיע ולשרת. זו בעיה שמדינת ישראל צריכה להידרש לה", אמר.
ון בירן הזכיר כי קיימים עשרות אלפי חיילי מילואים ששוחררו על ידי צה"ל מתוך המדיניות הקודמת שלו: "זו בכייה לדורות תחת הקונספט של 'צבא קטן וחכם'. חשבנו שישראל יכולה להסתפק בצבא מצומצם עם מערך יבשה רזה שמבוסס בעיקרו על חיל אוויר, טכנולוגיה ומודיעין, זה הוכח כטעות אסטרטגית. האופציה היא לעשות הכשרה מיידית של אותם חיילי מילואים שהם עדין בגיל הגיוס. ראיתי פרסום לאחרונה שצה"ל מגייס כמה אלפי חיילים ומכשיר אותם מחדש, זה מאגר שקיים עדין לרשות הצבא, וזה הפתרון היחידי שאני רואה בטווח המיידי. זו טעות של צה"ל שלא פעל מידית להכשיר ולהחזיר לכשירות את כל אותם עשרות אלפי אנשים, שניתן היה בהם לעבות את היחידות הלוחמות".
עוד אמר כי אין שוויון בנטל גם במערך המילואים פנימה: "קיימת דיפרנציאציה בין יחידות, והיא לא מוצדקת. יכול להיות שיש יחידות שיש להן התמחות בגזרה ספציפית, אבל ברור שהפערים לא סבירים, וצה"ל צריך לטייב את המיצוי של האנשים הקיימים. גם לטווח היותר ארוך אנחנו מדברים על הסאגה של הכנסת ציבורים נוספים תחת האלונקה".
בהמשך השיחה נדרש קצין המילואים הראשי לשעבר לסוגיית גיוס החרדים. הוא אמר: "ברמה העקרונית, עמדתי היא שהחרדים ברובם צריכים לשרת בצבא. אנחנו צריכים לקיים את העניין הזה של תלמידי חכמים, שתורתם אומנותם, מה שהיה אמור להיות בראשית ימי המדינה כקבוצה קטנה ונבחרת. ערבים אינם פטורים מגיוס על פי החוק, ועדין בהחלטת פוקד לא מגייסים אותם לצה"ל כי מבינים שיש פה בעיה תרבותית. יש משהו דומה, כי האתוס שרוב החרדים גדלים עליו אינו אתוס ציוני".
לדבריו, "ברור שיש פה כמה בעיות שורש, וצריך להידרש אליהן. מבחינת אתוס השירות, הוא צריך לבוא מתוך אלמנט חינוכי. גם אם תגייס אותם בכפייה, לא בטוח שתצליח לייצר את אותה מחויבות שאתה מצליח לייצר מציבורים אחרים שגדלים על אתוס השירות".
"אי אפשר להמשיך עם האמירה שחייבים לגייס, ולדחות את זה לעתיד בלתי נודע. המהלך הזה צריך לקרות כאן ועכשיו, אבל צריך להבין שהוא ארוך טווח ושמחר לא יעמדו 50,000 חרדים בלשכת הגיוס. אני חושב שהדיאלוג עם הציבור החרדי צריך להיות ממקום יותר דורש ותובעני, וליצור מהלך שאנחנו מבהירים שמדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי ושניתן לשלב ספרא וסיפא".
הוא סבור כי חיזוקים חיוביים ושליליים יכולים לסייע בסוגייה: "צריך להיות אלמנט של שוט, חקיקה שמבהירה כסטנדרט שצריך לגייס חרדים. במישור היותר אבולוציוני צריך לקיים מגעים עם ראשי הציבור, שתפיסת העולם חייבת להשתנות. יש גם אלמנט של גזר: לייצר מודל תגמול לאומי דיפרנציאלי. אם היה פרויקט של מחיר למשתכן, צריך להיות מחיר למילואימניק. מי שנושא בעול צריך לקבל מהמדינה תנאים מפליגים, ומי שמשתמט לא צריך לקבל כלום. הבריתות הפוליטיות מכל הצדדים שמכניסות ציבורים לא ציונים, גם משמאל וגם מימין, הגיע הזמן שהנערכת הפוליטית תסתדר אחרת, ולא במתווה הנוכחי".
עריכה: אחיעד לוק