התמזורתה האנדלוסית באשדוד חוגגת שלושים שנה בעונה חגיגית. בימים אלה הם מארחים בקונצרטים ברחבי הארץ שני אמנים מרוקניים מוסלמיים, דבר שאינו מובן מאליו בימים אלה. בשיחה עם איריס קול ב-103fm סיפר על השינוי שעבר על התזמורת מאז הוקמה, שינוי שמלמד איך כולנו השתנינו, ולטובה.
בימים אלה הפתחת העונה השלושים של התזמורת האנדלוסית, ועושים את זה בצורה חגיגית עם שני אומנים אורחים ממרוקו שבאים לחגוג אתנו את המאורע הזה: פייסל בנהאדו וחאתים עידאר, תושבי קזבלנקה.
איך זה שמגיעים דווקא מימים אלה אורחים ממדינת ערב? לוי ענה: "זאת שאלה שאני שואל את עצמי עד עכשיו, כי היו בעבר מקרים שאמנים ממרוקו הגיעו לפה וחטפו ביקורת על זה מהציבור המרוקני. תמיד תהיה קבוצה כזו או אחרת שתעביר את הביקורת הזו. יהודים ביקרו במרוקו עוד לפני הסכמי השלום, תמדי היה קשר טוב 'מתחת לשולחן'. מבחינתנו לפנות אליהם זה לא מפתיע, אבל כן הפתענו מההסכמה המהירה שלהם, ואנחנו שמחים מאוד על כך".
הוא סיפר כי בהופעה אתמול, שני האורחים ממרוקו 'זכו' לחוות אזעקה באמצע קונצרט.
אם כך, מה ההבדל בין התמזורת בימי ההקמה שלה בשנות התשעים, לבין מצבה כיום? בעיני המנהל האומנותי, מדובר בהבדל של שמים וארץ: "התזמורת הוקמה בקושי רב, כי היא תזמורת שמייצגת תזמורת שהיא לא מערבית. היה צריך לשחק את המשחק המערבי. לתזמורות אנדלוסיות אין מנצח, כי בתזמורות מהמזרח יש נגן מוביל שמנגן במרבית מהמקרים על כינור או עוד - הוא זה שמוביל את התזמורת ויש הקשבה יפה בין כל הנגנים לבינו, וזו המסורת של התזמורות החוץ מערביות. אבל פה בארץ בשביל להיקרא תזמורת היה צריך לעמוד בקירטריונים מערביים. בזמנו יחיאל לסרי ומוטי מלכה שהקימו את התזמורת חשבו איך לפרוץ את החומה הזאת. אז הפריצה הראשונה היתה: 'אשחק את המשחק שלכם, ואביא מנצח, וזה ייראה לכם מערבי לגמרי, ועכשיו תוכל לעזור לי בכסף, כי זה עומד בקריטריונים'".
כיום במצב אחר לגמרי. לוי פסק: "אני חשוב שהצלילים האלה הם כבר לא משהו זר, ולא משהו שנחשב לנחות, להפך, אנחנו במקום הרבה יותר טוב".