זה לא כל כך פשוט להיות כאן ילד
הפסיכולוגית נטע ענבר סבן, מחברת הספר 'נשבר לי הלב, תעזרו לי', על ההתמודדות הנפשית של ילדים ונוער: "אנחנו במצב של טראומה קולקטיבית מתמשכת"
הפסיכולוגית הקלינית נטע ענבר סבן חובקת ספר חדש הנושא את השם 'נשבר לי הלב, תעזרו לי – טיפול פסיכולוגי בילדים ובנוער'. בספר מובאות סוגיות תיאורטיות ומעשיות הנוגעות לתהליכי התפתחות נפשית אצל ילדים ומתבגרים כאחד. בשיחה עם פרופ' רפי קרסו וצ'רלי בוזגלו התייחסה ענבר סבן לשאלה כיצד מתמודדת הנפש עם משברים ארוכי טווח בדמות המלחמה המתחוללת כבר מעל שנה, ואיך ילדים ומתבגרים מתמודדים עם מצוקות בחייהם?
בתחילה התייחסה לספרה החדש, והסבירה: "זה ספר שהוא מורה דרך להבנה של העולם הנפשי, המשפחתי, והחברתי לילדים ולילדות. הוא עוזר להורים, אבל גם לסבים ולסבתות להבין מה מפעיל את הילדים, ומה מפעיל אותנו בגידולם".
כשנשאלה איך שונה ההתמודדות נפשית של ילדים ובני נוער לעומת התמודדות נפשית של מבוגרים אמרה כי "ילדים ובני נוער בנויים אחרת, וכוחות האגו שלהם לא מהודקים כמו של מבוגרים. יש בעיקר תחושה של חוסר אונים ותלות מאוד גדולה. מה שקרה במלחמה המתמשכת שלנו היא שיש קהילות שלמות של ילדים מפונים שנותקו מהמסגרות שלהם. לילדים עוד יש את ההורים שלהם, וכל עוד ההורים מתפקדים הם במקום טוב, אבל לא תמיד הם מתפקדים. הרבה פעמים הם צריכים עזרה – לפעמים כלכלית, לפעמים דווקא בתמיכה נפשית. יש הורים שנעלמו מהתמונה כמו שאנו יודעים. ילדים, אם אין מי שמחזיק אותם, מתפרקים. אני רואה הרבה חרדות, דיכאונות, ילדים צעירים שמדברים על רצון למות. אנחנו רואים גם הרבה התפרצויות זעם".
עוד הוסיפה: "גוף ונפש הרי קשורים, ואנחנו יודעים את זה. בשנה האחרונה אנחנו רואים הרבה מחלות גופניות שפורצות. הכוח שיש ילדים הולך ונעלם, ולא תמיד נותנים להם את התמיכה למצב שהוא דרמה קולקטיבית כל כך הרבה זמן".
לטענתה, אצל בני הנוער התמונה אפילו יותר חריפה. "יש להם פחות את המבוגרים ששומרים עליהם. הם אנשים צעירים במצב של סערה הורמונלי גם ללא המלחמה והטראומה שהם עוברים. יש התמסרות לרשתות ולידוענים שאנו לא יודעים את ההשפעה שלהם. יש עלייה באלימות – הפיזית, המילולית, וגם באלימות המינית. יש הרבה תהייה מי אני מבחינה מגדרית. כוויות וחתכים שהם עושים לעצמם – ממש פגיעה עצמית".
לדבריה, "אנחנו במצב של טראומה קולקטיבית מתמשכת, וצריך לתת עזרה. היו המון עמותות פרטיות שנתנו עזרה. אני עצמי התנדבתי, כמו רבים מחבריי, במשך חודשים ארוכים בטיפול בנפגעי טראומה מהמלחמה, אבל זה לא מספיק. צריך לתת עזרה להורים, לחזק את מערכת החינוך".
רגע לפני סיום ביקשה ענבר סבן להדגיש: "המורים עומדים בשער בעצם, והם אלו שרואים את הילדים והמתבגרים. הם שומעים ראשונים שקרה משהו וצריך לתת להם כלים איך להתמודד עם זה, והמערכות במדינה לא נותנות לזה את הדעת. אנחנו מגדלים דור נהדר ונפלא, אבל צריך לעזור לו", סיכמה.
