גשר צר מאוד
למה יהודי התפוצות מייחסים יותר חשיבות להיותם יהודים? • כיצד השפיעה המלחמה על הסוגיה? • אלון פרידמן עם התשובה • פרק 06
מלחמת חרבות ברזל הוכיחה לנו יותר מכול שאנחנו לא לבד בעולם, שישנם יהודים בכל רחבי הגלובוס, ושבפעם הראשונה כל הרקמה האנושית החיה הזו מרגישה כאילו היא גוף אחד. איך זה קרה? מה גרם גם ליהודי ארץ ישראל לחוש יהודים באמת, במלוא מובן המילה? בפרק השישי בפודקאסט 'מקצוע ב־י'' תיאר אלון פרידמן את השינוי שחל באופן שבו אנחנו תופסים את עצמנו כיהודים.
"אני חושב שאחד הדברים הכי משמעותיים שאנו מתמודדים איתם זו האדישות, היא מקור הרע שגורם לנו בסופו של דבר לשסע הגדול בינינו לבין יהדות התפוצות", פתח. "כדי להילחם באדישות אנו צריכים ליצור מעורבות. אם יהודים בחו"ל עוסקים ביהדותם כל הזמן כמיעוט, אצל יהודים כאן זה ממש לא הסיפור, שכן היהדות שלנו נדמית לנו כמובנת מאליה. אם ניקח ישראלי חילוני ונשאל אותו 'מהי יהדות עבורך?', ניתקל בפאוזה, לא תהיה לנו תשובה מיידית. אם הוא יחשוב על זה כמה שניות, הישראלי החילוני הטיפוסי יגיד 'יהדות זו דת, ואני לא דתי. ואולי התשובה תהיה: יהדות היא לא בשבילי'".
אז איך נראה הישראלי החילוני, ומדוע הוא רחוק שנות אור ממקבילו היהודי מעבר לים? "במהלך תהליך ההפיכה שלנו מילדים לבוגרים אנחנו בעצם לומדים על החברה הישראלית באמצעות השסעים המרכזיים שמרכיבים אותה", השיב פרידמן. "כל ישראלי מעורב שסיים את מערכת החינוך בגיל 18 ידע להגיד לנו בדיוק מה הוא חושב על הקשר בין הישראלים לפלסטינים, בין הדתיים לחילונים, בין הימניים לשמאלנים, בין האשכנזים למזרחים, בין העניים לעשירים, בין המרכז לפריפריה ועוד. הישראלי החילוני יכול להעביר את כל חייו הבוגרים מבלי להתייחס בכלל לסוגיית היותו יהודי שחי בישראל. כל הנושא של הקשר בין יהודי ישראל ליהודי התפוצות לא נמצא בכלל בסדרת השסעים האלה שעל בסיסם אנחנו מבססים את עמדותינו והשקפותינו. השייכות לעם ולמשפחה היהודית הגלובלית לא מעסיקה אותנו, מערכת החינוך לא גורמת לנו לעצור ולחשוב על הדברים הללו - ומכאן האדישות. אותה אדישות יוצרת בורות, כי שכשלא אכפת לך ממשהו אתה גם לא טורח ללמוד עליו שום דבר. כשאתה בור בנושא מסוים, כשאתה לא יודע עליו מספיק, אז נוצר גם ניתוק".
"לפני כמה שנים כשהחלטנו שאנו מקימים מעין סטארטאפ חברתי שנקרא 'ENTER', שמטרתו היא לחבר בין יהודים בישראל לבין יהודים בחו"ל ולנסות לאחות את הקרע, ידענו שצריך שניים לטנגו. ידענו שעלינו לעבוד במקביל בארץ ובחו"ל, בעיקר בארה"ב. האתגר כאן בישראל היה האדישות של הישראלים כלפי יהודי התפוצות, וכדי להתגבר עליה צריך להנכיח בקרב הישראלים את החלק השני של העם שלא גר פה בבית. איך עושים הנכחה בצורה הטובה ביותר? באמצעות חינוך מגיל צעיר".
"ילד ישראלי אחרי 7 באוקטובר מרגיש כמה המדינה שלו מבודדת"
בסיום הפרק הסביר אלון פרידמן כיצד המלחמה טרפה את הקלפים. "ב־7 באוקטובר קיבלנו פתאום הוכחה נוספת וניצחת למידת החשיבות של הקשר בין יהודי ישראל ליהודי העולם, גם בקרב גילאים צעירים", הדגיש. "ילד ישראלי אחרי 7 באוקטבר מרגיש כמה המדינה שלו מבודדת, כמה שנאה מופנית כלפיו, וכמה ההורים שלו בלחץ מכל מיני חזיתות שהולכות ונפתחות. הוא מגיע לבית ספר ופתאום מקבל מהמורה שלו דוגמאות רבות לתמיכה בלתי מתפשרת של יהדות העולם בישראל בדיוק בזמנים הקשים האלה. פתאום הילד הזה נחשף לסרטוני תמיכה מבתי ספר יהודיים בעולם, ופתאום הוא מבין שיש לנו גב, שיש לנו משפחה מחוץ לישראל שמסבירה לעולם שאנחנו במלחמה צודקת. פתאום הילד הישראלי חש שהוא לא לבד. הוא מרגיש ברמה הכי אישית שיש אנשים בעולם שדואגים וחרדים לשלומנו כי הם העם שלנו, הם המשפחה שלנו. וזו תחושה שתלווה אותו לנצח".
עריכה: אליעזר בן יהודה ומיכל קדוש
