"ילדות בנות 17 צועקות בהופעות, ואני יכול להיות הסבא של הסבא שלהן"
שלמה ארצי שב לאלבומו 'חצות' וסיפר לרז שכניק על האבולוציה שלו כאמן במהלך השנים, ועל הקהל המגוון והנאמן שלו • חלק ב'
'חצות', אלבומו המופתי של שלמה ארצי משנת 1981, זכה להצלחה רבה בקרב המאזינים. בחלק השני של התוכנית ביקש ארצי לספר לרז שכניק על הקשר המוזיקלי לאלטון ג'ון, התגובות המפתיעות של הקהל הצעיר לשיריו, וגם: כיצד החל לכתוב שירים גם לאמנים אחרים? ואיזה מקום הוא נותן לאינטואיציה שלו לאורך כל בניית הקריירה שלו?
בתחילה סיפר ארצי על החיבור העמוק לתהליכים המוזיקליים שעבר אלטון ג'ון, ולמרות שהוא פחות מתחבר לביצועים שלו בהופעות - הבלדה המפורסמת שלו ' Your Song' היא מבחינתו 'שיר השירים', ואף הגדיר את הבלדה הזו כאבן דרך ביצירה שלו. "הייתי אומר שעל השיר הזה ביססתי את היצירה שלי. קשה להסביר מה זה אומר, אבל זה בעיניי מושלם. אולי זה בגלל שבאותה התקופה הגעתי אז ללונדון, והסתובבתי בחנויות תקליטים. הייתה קדושה. הייתי בקודש הקודשים של המוזיקה".
השיח בין השניים הלך והעמיק, ואילו שכניק השמיע את 'בואי ונתיר', שיר נוסף מתוך האלבום. "אני התחלתי לקבל סיפורים על צעירים שהתאבדו עם השיר הזה בחדר. זה נורא הבהיל אותי העוצמה של השיר שלי. לא ידעתי. עד אז בכלל לא התייחסתי לשירים ככה בכלל. בואי ונתיר זה אומר התרה, כמו גירושים אתה יודע. אני שואל את עצמי 'מאיפה הבאתי את זה?' יצא לך להתגרש? זה 'הרי את מותרת לכל אדם', אמר ארצי.
"פעם בשבוע אני שם ואני מכיר את ישראל האחרת"
כשנשאל איזה תגובות קיבל על הטקסטים החידתיים שלו אמר ארצי "אני מבין שאני אמן ואני רוצה להיות אמן, אני רוצה להיות זמר שכותב שירים, ואני מבין את המושג הזה. לכן גם לא התפתיתי לכל מיני דברים. אני זמר כותב שירים, וזה מה שעשיתי כל חיי".
שכניק התעניין האם הוא זוכר את ההופעות שהגיעו אחרי האלבום הזה. "לא, זה עדיין לא התקדם. זה היה רובס ורביב ומשהו כזה, ואתה יודע – עוברים בצוותא. כבר באים אליי. גם בתקופה הזו אני נוסע לפריפריה – אני עובד בבית שאן, פעם בשבוע אני שם ואני מכיר את ישראל האחרת. זה מאוד השפיע עליי ועל היצירה שלי ועל ההבנה איפה אני חי. בהתחלה לא הגדרתי לעצמי למה אני עושה את זה. עכשיו במלחמה אני שוב הבנתי למה אני עושה את זה. עד היום אני מאוד מקפיד. סיימנו להקליט תקליט כבר, ואני רוצה להחליף מילה. יש לי אחריות על המילים שאני כותב".
'שעת החרטה', שיר נוסף מתוך האלבום שקיבל גם הוא ההתייחסות, מעניק למאזינים הצצה לנסיעות אמנים להופעות ברחבי הארץ. "חיי עברו עליי בנסיעות", סיפר ארצי, "וגם פה יש איזה משהו שזה 'נקודת האפס'. שעת החרטה זו נקודת האפס – לא מעניין אותך כלום. לא מאיפה באת, לא לאן אתה הולך, מה קורה, מה אתה עושה. אין עקרונות. כמו שארקדי כתב 'מכרתי את רוב עקרונותיי'".
"זה מחמיא כשרוצים שירים"
"דיברנו על ההופעות ועל הקהל, אבל מה שעוד מעניין באבולוציה שלך כאמן היא שאמנים התחילו לבקש שירים ולחנים ויצירות", אמר שכניק, "כי ואוו מי זה השלמה ארצי הזה? הוא מעניין. זאת אומרת, עד אז אתה חיפשת מהם, ופתאום הם מתחילים לבקש ממך שירים. אתה זוכר מי האמן הראשון שביקש ממך לכתוב לו?", שאל שכניק. ארצי האזין לו ברוב קשב, ואמר: "אריק סיני. הוא אמר לי 'תכתוב לי שיר'. הוא הגיע בקיוסק מאחוריי, בחור גדול ויפה כזה, חתיך עם תלתלים, ואומר לי 'אתה יכול לכתוב לי שיר?' אני מסתכל עליו ושואל אותו 'מאיפה אני מכיר אותך?', והוא אומר לי 'אני בתזמורת הזו של החוף הירוק, שמופיעים אחריכם'. אמרתי 'הא וואלה. טוב אני הולך לגורדון לשחות, ואם תבוא לשם אני אביא לך שיר', והוא בא".
עוד הוסיף: "זה מחמיא לי שרוצים שירים, וכמעט תמיד חשבתי שנתתי את השירים הלא טובים. לנורית גלרון נתתי את 'המרדף', ואמרתי 'אה, זה שיר חרא נתתי'. לאייל גולן נתתי את 'תחזרי', דווקא לא חשבתי שזה שיר חרא, פשוט לא ידעתי מה לעשות איתו. נתתי והוא העיף את זה למעלה. אגב, נורית זה היה שיר השנה באותה השנה". שכניק הזכיר שהוא נתן שיר גם לריטה. "ריטה מבקשת אז נתתי לה, איך אני יכול להגיד לא לריטה? אם ביונסה הייתה מבקשת הייתי נותן גם". כשנשאל האם הרגיש גאוות יחידה על זה שהפך להיות יוצר שאמנים מבקשים שיכתוב עבורם אמר כן, והוסיף: "זה מאוד מכבד. כמו שדוד גרוסמן שלח לי שירים שלו ושאל אם אני יכול להלחין את זה. זה עושה משהו".
"הבנתי שאנדרדוג הוא ממזר"
ארצי נזכר ברגעים שלפני הקלטת האלבום, ואמר: "הבנתי שהאנדרדוג הוא ממזר. אני הייתי אנדרדוג, ואני זוכר שכשעשיתי את 'דרכים' אז מישהי באולפני 'טריטון' אמרה לי 'בסדר, מה אתה עושה ביג דיל? הצלחת'. זה מאוד זכור לי שהיא אמרה את זה כי מיד האמנתי לה והרגשתי שזה כאילו קרה לי. תסמונת המתחזה בדיוק. אני מבין היום שהאנדרדוג היה ממזר, והוא התממזר עליהם".
בהמשך הסביר: "המון דברים נכתבים באינטואיציה, ואני אלוף באינטואיציה. אני שואל את עצמי בתימהון 'מאיפה הבאת את זה?' בתימהון, בהתרגשות. אני רואה מה זה עושה לאנשים. מי חשב שאני אעמוד ואשיר 'פתאום שלא באת' כאילו זה נכתב אתמול? אתה יודע שבהופעות עכשיו יש יותר צעירים ממה שהיו פעם? זה מטורף. מטורף. ילדות בנות 17 צועקות בהופעות, ואני יכול להיות הסבא של הסבא שלהן".
רגע לפני סיום שכניק ביקש לגעת בנתון מעניין - בזמן שארצי הלך לבקר חיילים פצועים בבתי חולים ברחבי הארץ, בכדי לנסות ולרומם את רוחם ולשיר להם בהתנדבות, הוא חשש לרגע שלא יזהו אותו בכלל, והחששות התבררו מהר מאוד כלא נכונים בעליל. "ככה חשבתי, ובסוף זה היה מחמם לב. מטורף. האמת? זכיתי. זכיתי, ובעזרת השם שנזכה לעוד".
עריכה: עדן בן ארי
