"התוצאות של זרע הפורענות נמצאות כבר בהתחלה"
המוזיקאי איגי דיין הפתיע עם ספר חדש שנקרא מהסוף להתחלה • הוא סיפר לורדה מדוע נמשך לאכוהוליסטים, ומה תפקידו של מאיר שלו בפרסומו
איגי דיין מוכר לכולנו כמוזיקאי, וכמתופף של להקת משינה, אך דיין הוא גם סופר. לרגל צאת ספרו החדש: 'רוח אל האור', התארח דיין בתוכניתה של ורדה רזיאל ז'קונט ב-103fm.
ורדה שאלה את האורח: הספר שלך הולך אחרונית. אתה מתחיל מזה שהגיבור מת. למה הרגת אותו מיד בתחילת הסיפור?"
דיין ענה: "הסיפור מתחיל בסוף, ואת הסוף כולם יודעים. הרעיון הכללי שהוליד את הספר הזה היה מחשבה שהיתה לי, על אנשים זקנים שזכורים לי כילד. הם נראו לי מאוד משעממים. ידעתי שזה לא נכון, אבל זו היתה ההרגשה. אמרתי לעצמי שיהיה נכון לקחת אדם שהוא מאוד זקן, ולאט לאט לפרום את החיים שלו לחאור ולראות שהיינו המון דברים בדרך. זה היה הרעיון בבסיס, והיה לו אותו מותחל עוד לפני שהספר הראשון שלי התפרסם".
"אני אפילו את המוזיקה שלי עושה בעצמי, אז בספר?"
הספר הזה התפרסם כמעט במקרה. הוא תיאר את השתלשלות העניינים: "יצאתי מנקודת הנחה שלא תהיה לי הוצאת ספרים. אני אפילו את המוזיקה שלי עושה בעצמי, אז בספר? על אחת כמה וכמה. אני אפילו לא חושב על עצמי שאני סופר, אז מישהו אחר? ככה יצא, הדפסתי עותק פיראטי שלו, כי אמרתי שאעבור על הדבר עד שאחשוב שהוא גמור".
באותה עת הוא הופיע עם חומר חדש ומקורי שלו בבתים של אנשים. חבר הציע לו לשלב את שתי האהבות שלו במקום אחד: "בדרך כלל אמנים שבאים להופעות מביאים את הדיסק למכירה, אז אני הדפסתי את העותקים הפיראטים שלו הספר, ואחד העותקים התגלגל לידיו של מאיר שלו שמאוד אהב את הספר. הוא תיווך אותו לעם עובד. בדיעבד היה לי כבר קל לחזור לזה, מאשר להתחיל משהו חדש".
ורדה תהתה מדוע הוא בחר דווקא בגיבור הסיפור הזה: "הגיבור הוא אלכוהוליסט, והוא הורס את חייו. התיאור שלך של התאווה שלו לאלכוהול. מאיפה לקחת את זה? זה כל כך משכנע".
איגי שאינו אלכוהוליסט בעצמו, הלך ולמד: "לאורך הכתיבה של הספר הזה ראיינתי אנשים כדי להבין את הדבר שאני כותב עליו יותר טוב. למה? כי הגיבורים שלי, אני יכול לראות בהם צבע מסוים של אנושיות שאני נמשך אליו. בספרי הראשון היה בחור צעיר שהשתמש בסמים, ואז הבנתי שזו לא אופציה לספר הזה. אני חושב שבעתיד אם אכתוב עוד, אולי יסקרן אותי לכתוב על דמויות שאני פחות מכיר מקרוב".
"אלכוהול וסמים, לא באינטנסיביות שלי, זה דבר שמוכר, אבל אני לא מכיר את העולם של האלכוהוליזם מספיק מקרוב", הודה.
הוא סיפר כי עורך ספרו הציע לו להתמקד בחוויותיו של האלכוהוליסט: "הוא הציע שניתן לקורא את החוויה של ההשתוקקות ואת החיים תחת ההשפעה. ראיינתי שני אנשים, הם היו אלכוהולוסיטים בעברם, והם שיתפו אותי בפתיחות וברוחב לב עם החוויה שלהם. אותו דבר עשיתי עם עולם הדפוס, שזה המקצוע של הגיבור. חקרתי קצת, נסעתי למקומות ופגשתי אנשים. למה אני נמשך לדמויות האלה? אני עוד לא מבין את עצמי מספיק טוב בשביל זה".
שמו של הספר 'רוח אל האור' הוא סיכול אותיות של המהות האמיתית של הספר: רואה לאחור. ואכן הוא משחק בתובנות האלה לאחור. דוגמה מיוחדת לכך היא מערכת היחסים של הגיבור עם ביתו: "במקרה של הבת, היא מופיעה מיד בתחילת הספר, ומהר מאוד היא חוזרת, ונמצא כאילו הפיתרון של הסיפור. אתה בעצם את ההשלכות של הדברים שם בהתחלה, כי התוצאות של זרע הפורענות נמצאות כבר בהתחלה. הילדה הזו מפתיחת הספר נעלמת מהספר כמעט לחלוטין, עד שמגיע הרגע שבו היא עזבה. ההיעדרות שלה זה מה שנוכח. לא הבנתי את זה מספיק טוב כשלקחתי על עצמי את המשימה".
"די מהר הבנתי שאני לא יכול להתבטא כמו שאני רוצה"
עוד סיפר על ההתלבטות האם לאפשר לדמויות לדבר בשפתן, או לכתוב בעצמו את הסיפור כמספר יודע כול: "אני מספר את הסיפור, והדמויות מיד פעם מדברות. הקול שמעצב את הספר הוא הקול שלי. די מהר הבנתי שאני לא יכול להתבטא כמו שאני רוצה, כי אני מתבטא בידיים קשורות. אמרתי לעצמי שעדיף לי שיצא בספר בשפה פחות טובה. סקרן אותי בחשש מה יחשבו אנשים שאהבו את השפה בספר הקודם שלי, כי הבנתי שהפעם אני כותב דרך בן אדם ואני לא יכול להגיד".
