ישראל במלחמה 445 ימים. 100 חטופות וחטופים נמצאים בשבי חמאס, בציפייה דרוכה לחזור כבר הביתה. עד שכולם לא יחזרו, גם המדינה לא תחזור להיות מה שהייתה.
בשעה זאת מתקיימת בקיבוץ ניר עוז הלווייתה של חנה קציר בת ה-77. חנה, שורדת שבי, חזרה בעסקה הראשונה והיחידה שהייתה עד כה, ולא הצליחה להתאושש מאז. ליבה לא עמד בסבל. בנה אלעד נרצח בשבי. היה אפשר להשיב גם אותו. יהי זכרם ברוך.
בשבוע הבא הכיסים של כולנו הולכים להתרוקן משמעותית. הכול מתייקר, מלבד השכר שייתקע לעוד הרבה הרבה זמן. מי שיש לו מינוס בבנק, אל תתפתו לקחת הלוואות שהבנק מציע בנדיבות, כי גם את המינוס הזה צריך להחזיר, ובסופו של דבר זה מגדיל את החוב. הריבית על ההלוואות יקרה.
המלחמה רק העצימה את הבעיה: מילואימניקים שהעסקים שלהם התמוטטו הם מרכיב חשוב בחברה שכבר משלם מחיר לא פשוט.
ראש הממשלה היה מאוד אופטימי אתמול בדיון 40 החתימות בכנסת על העתיד הכלכלי המשגשג של ישראל. ראש הממשלה לא הולך לסופר, אנחנו יודעים שיש מי שעושה עבורו את העבודה ומשלם.
ערכנו עבורך, ראש הממשלה, רשימת קניות בסיסית. דוגמאות: קופסאות שימורים יתייקרו בעד 7%, שוקולד לסוגיו יתייקר בעד 18%, קפה טורקי עלית ב-14%, משקאות קלים ב-6%. כך גם מוצרי פסטה ואורז. שלא לדבר על מים, ארנונה, חשמל, התייקרות של המע"מ ל-18%. חגיגה זו לא. הבטחות מתברר לא חייבים לקיים. עובדה.