"הציעו לי קצונה, בסוף שירתי עוד שנה בלי לחתום"
יעקב, לוחם בסיירת גולני שהתייצב למילואים מיד לאחר השירות הסדר, שוחח עם גיא הוכמן על השליחות, החוויות המורכבות, והתוכניות שהשתנו • פרק 07
רבים מאנשי ונשות המילואים עזבו את חייהם האזרחיים בבוקר השבת השחורה, את בני המשפחה ואת העבודה, ועלו על מדים בדרך לבסיס. מה קורה כשהמילואימניקים הם חיילים שהרגע היו בשירות סדיר, לא הספיקו לפשוט את המדים ועדיין נותרו עם החוג? בפרק השביעי בפודקאסט 'מילואימניקים בקהל' בהגשת גיא הוכמן, הוא שוחח עם יעקב, חייל משוחרר בן 22 ששירת במילואים ועדיין משרת מפרוץ המלחמה.
"ב־6 באוקטובר התחפששתי אחרי שירות בסיירת גולני, ישבתי עם החברים, פתחנו בירה ואמרנו 'יאללה האחרון שבחבורה השתחרר, הגיע הזמן לחגוג'", תיאר תחילה. "יום למחרת כל אחד מאיתנו היה בגזרה אחרת. התחושה היא שאתה לא מילואימניק בכלל, הכל נשאר אותו דבר. אני בן המחזור האחרון שעוד נחשב כמשרת מילואים, לסדירינקים של היום מאריכים את השירות ב־4 חודשים בלי אפשרות בחירה. תכלס, אתה מתחיל לעכל את זה אחרי כמה חודשים. ב־6 באוקטובר הייתי בבית והצוות שלי היה בקו בג'נין. הוקפצנו לכל היישובים. הקושי הכי גדול הגיע אחרי הסבב הראשון, אחרי שירדה קצת העצימות וחזרנו הביתה. היו לי תכנונים ותוכניות לאחרי השחרור, אבל האמת היא שיש תחושת סיפוק כשאתה עושה את מה שהתאמנת והוכשרת אליו. להגיד לך את האמת? אחרי ששירתת כלוחם שנתיים ו־8 חודשים, אתה נלחם בתחושה של 'מי יכול עליי'".
על חבריו לשירות, סיפר: "לדעתי, הדבר הכי מבורך בעולם במילואים זה הגיוון. אתה נמצא עם אנשים גדולים עם משפחה וילדים שעברו דבר או שניים בחיים, ואתה מקבל קצת פרופורציות ואיזון. האמת שאצלנו אין דבר כזה שאתה לא נשאר במילואים. בסיירת גולני זה או כן או כן יותר".
"לפני שהשתחררתי הציעו לי לחתום קבע ולצאת לקצונה, ומסיבות אישיות החלטתי שאני לא רוצה לחתום", שיתף יעקב. "בסוף קיבלתי שנה של קבע בלי לחתום שום דבר. אני לקראת סבב רביעי, ובסבב השלישי, האחרון, היה קצת קשה לאנשים כי בסוף אתה לאר מצליח לעשות כלום בין לבין. זו המציאות החדשה שלנו, ועם זה אנחנו נחיה וננצח".
אנשי ונשות מילואים? בני משפחה של מילואימניקים? יש לכם לאן לפנות. גלשו לאתר 'מרכז המילואים' או בקרו בערוצי הסושיאל של 'מילואים 360' וגלו מה מגיע לכם.
עריכה: אליעזר בן יהודה ומיכל קדוש
