איך העוני מתבטא בשטח? אודי סגל שוחחו עם פאר שמש, אם חד הורית לשישה ילדים מירושלים, ועם תשובה כברה, מנהלת מחלקת רווחה ותמיכה בעמותת 'חסדי נעמי', על חיים בעוני ועל הסיוע הנחוץ שהעמותה מעניקה.
שמש סיפרה: "אני מקבלת מהם ארגזים של פירות וירקות, קיבלתי עזרה לקניית מוצרים לבית הספר ומעילים לחורף. חסדי נעמי הם המלאך הלבן שלי. אני מטפלת במעון במנהל הקהילתי בירושלים. המשכורת שלי היא שכר מינימום. אני עושה המון שעות".
כברה סיפרה כי פאר הגיעה אל העמותה, אך אנשים רבים מופנים אל העמותה ממשרד הרווחה: "הם שולחים אלינו אנשים שקשה להם. הסיוע שלנו הוא עזרה ראשונה, ולאחר מכן מקבלים מאיתנו עזרה על בסיס חודשי. הפניות בתקופה הזו עולות גם עקב המלחמה וגם בגלל יוקר המחיה".
"העוני גדל. אני מרגישה את זה בפניות. השולחן שלי עמוס בפניות חדשות. אנשים בלי חימום שרועדים מקור", אמרה.
היא סיפרה על ניצולי שואה נזקקים הנוגעים מאוד לליבה: "קשה לראות אותם ב-2024, כאשר אנחנו מגיעים אליהם הביתה, והמקררים עם תרופות ובלי אוכל. חימום שאין, וגם כאלה שהתקנו להם מזגן בבית, אין להם כסף להפעיל אותו. להגיע לבתים ולראות איך הם חיים, זה כאב עצום. מה ההתלבטות שלהם? לקנות תרופות או אוכל".
העמותה ממומנת בסיוע אנשים טובים: "הכסף שלנו נכנס מתרומות של אנשים טובים. אנחנו מטפלים במלמעלה מ-10,000 משפחות", גילתה מנהלת המחלקה ב'חסדי נעמי'.
לסיכום השיחה פנתה שמש אל מקבלי ההחלטות: "צריך לעזור לכולם. הגיע הזמן. אצלכם כל אחד דואג לכיסא שלו, בזמן שלאנשים אין מה לאכול בבית. אני עובדת 180 שעות ולא מגיעה למשכורת נורמלית".