עולים בסולם יעקב
המוזיקאי והמלחין עטור הפרסים קובי אשרת התארח באולפן של רז שכניק ושב לסיפורים הגדולים שמאחורי הצלילים המרכיבים את פסקול חיינו • חלק א'
ב־15 ביולי 1944 נולד בעיר חיפה יעקב ונטורה, שלימים הפך לקובי אשרת – אחד ליוצרים הפוריים והחשובים ביותר בהיסטוריה של המוזיקה הישראלית. רז שכניק הזמין את אשרת להתארח באולפן ולהיזכר בערגה בסיפורים הקטנים שמאחורי השירים הגדולים שמרכיבים את הפסקול של כולנו.
את התוכנית בחר שכניק לפתוח בשיר 'למה עכשיו' בביצוע של אשרת וקובי רכט. "הוא נכנס לרדיו בנובמבר 1970, ומייד לחמשת המקומות הראשונים", הזכיר השדרן. "כן, אז היינו שנינו 'דפוקים' בעניין של הביטלס. כשהיינו שומעים שיוצא אלבום חדש של הביטלס, היינו נסגרים בבית שלושה ימים ושומעים את האלבום שוב ושוב ומפענחים כל צליל ומתווכחים מי כתב. אני הייתי מקרטני, והוא לנון, וזה היה אושר גדול. נפגשנו במחזמר הזוי שנקרא 'קרחת'. יהונתן גפן כתב אותו, וזה היה מחזמר נבואי ממש. הוא כתב סיפור על פרופסור משוגע שממציא מכונת תקשורת שבעזרתה הוא שולט בעולם. שזה האינטרנט של היום. אני השתתפתי שם כשחקן-זמר. את המוזיקה כתבו מישל סגל ואלונה טוראל. כשנגמרה ההצגה התחלנו לעבוד, וכשהשיר הזה יצא – אתה לא יכול לתאר לעצמך את האושר. הוא כתב את המילים, את המוזיקה כתבנו יחד".
אשרת, שלאחרונה הגיע לגבורות, עתיד לצאת בקרוב במופע חגיגי המתאר את עשייתו המקצועית במשך למעלה מ־60 שנה. "המנצח גיל שוחט, שהוא צעיר מהבית הבכורה שלי באיזה שש שנים, הוא איש רב אשכולות וידו בכל מופע שרץ בארץ. נפגשנו במופע של אילנית, ובמקרה ישבנו אחד ליד השני. אני שואל אותו 'תגיד, למה שלא נעשה משהו יחד?'. החלטנו לחפש איזשהו פורמט אחר. המופע יהיה ענקי כי הוא איש מלומד, ואני מקנא בו קנאה עזה. הוא ידען, וההרצאות שלו הן מעשה אמן. אני לא למדתי מוזיקה בחיי, וקיבלנו החלטה משותפת לקחת את כל המופע לכיוון הקלאסי. תהיה תזמורת סימפונית, 65 זמרי מקהלה, רוני דלומי תהיה איתנו ועוד זמרים בפרונט, והדובדבן שבקצפת זה רעיון שמסתובב לי בראש כבר שנים – אני מזהה ביצירות הקלאסיות הגדולות מנגינות אלמותיות כמו אגם הברבורים למשל. כל אחד מכיר את זה וזה קלאסיקה. פנינו לאסתר שמיר ולתלמה אליגון רוז והן כתבו מילים מדהימות ללחנים הקלאסיים. למשל, מחול החרבות הפך למחול החרדות – על אישה בגיל העמידה שמחפשת בן זוג. מדהים", אמר.
גשם בעיתו
שיר נוסף שאי אפשר להתעלם ממנו הוא 'גשם בעיתו' של רותי נבון. אשרת, שעומד מאחורי הלחן המופלא למילותיה של אליגון רוז, סיפר שהרקע לשיר היה המלחמה שפרצה. "כולנו נדרשנו להגיב. רותי נבון פרצה לנו לחיים והייתי המום מהשירה שלה. לא שמענו זמרות כאלה. היא פשוט ברכה. קודם כול היא בן אדם – היא יפה, ובן אדם מדהים. היא שרה מצוין". שכניק תהה על הקשר של אשרת עם אליגון רוז, והוא סיפר שהם התחילו לעבוד ביחד עוד מהתוכנית המיתולוגית 'ראש כרוב'. "היא באה אליי עם הטקסט הזה. כתבה בלדה מדהימה. אף אחד לא מקשיב למילים כשמאזינים לרותי. היא כתבה על בחורה צעירה שמחכה שהאהוב שלה יחזור מהמלחמה, מהצבא, עם הגשם הראשון כשהוא בריא ושלם. תלמה ענקית".
שיתוף הפעולה בין אשרת לאליגון רוז הלך והעמיק, והם המשיכו לעבוד יחד גם ביצירת השיר 'אין לך מה לדאוג' בביצוע של עוזי פוקס. אכן, מדובר בשיר שקיבל משמעות אחרת מאז החלה מלחמת חרבות ברזל. "האם אתם ידעתם שזו הפעם הראשונה בהיסטוריה של המוזיקה הישראלית שברקע השיר נשמע סינטיסייזר של ממש?", שאל שכניק את מאזיניו. "זה לא היה ממש כלי נגינה – זה היה קרטון שמצוירים עליו קלידים עם אוסילטור מאחור, חיבור דיגיטלי, ובכל צליל צריך ללחוץ על הקרטון בשביל שינגן. איך ניגנתי עליו? לאט לאט, זה היה קשה, אבל זה היה אושר גדול".
עוד הוסיף: "חמישים שנה אחרי המילים רלוונטיות. מעניין שבמלחמה הזו יש לנו לוחמות, ואסתר רדא שרה את השיר עם כמה בנות וביקשה אישור מתלמה אליגון לשנות את המילים ל'נלחמות כמו לביאות, מורל ממש גבוה'".
כשנשאל איך הצליח להלחין מבחינה טכנית, סיפר אשרת שהחיבור שלו לתחום התחיל מכך שדני ליטאי, הבמאי המיתולוגי של הלהקות הצבאיות, פגש אותו ברחוב ואמר לו שהוא מקים להקה צבאית באזרחות שנושאת את השם להקת 'פיקוד דיזינגוף'. "עד אז לא כתבתי כלום. כלום. אפילו לא צליל אחד. הוא הכיר אותי מהצבא, וראה שאני מוזיקאי. לעומת שחקנים אחרים אני הייתי מוזיקאי. הוא הביא לי טקסט של יהורם טהרלב זיכרונו לברכה, שהיה גאון 'העולם כולו נגדנו', והוא ביקש ממני לכתוב מנגינה בנוסח רוסי, וזו הייתה הפעם הראשונה שהלחנתי שיר".
וחלמת באמת על פרדס וקלמנטינות
שיר נוסף שקיבל את הבמה בתוכנית הוא 'ולנטינו' בביצוע של גלי עטרי. "בשנת 1977 רשות השידור החליטה לשלוח את אילנית לאירוויזיון בלי תחרות מוקדמת אחרי שייצגה אותנו בפעם השנייה. שמרית אור ואני שהתחלנו לעבוד יחד החלטנו שנכתוב שיר לאירוויזיון, ושמרית באה עם הסיפור המופלא הזה שמוכר לכל בן אדם באירופה. אז כל מדינה הייתה צריכה לשיר בשפה שלה, ועברית נשמעת באירופה לא עלינו. באנו והשמענו את זה לוועדה וכולם השתגעו על זה. קם צחי שמעוני, יו"ר מליאת ראשות השידור, ואמר 'סליחה? ישראל? ולנטינו?', והוא פסל את השיר. הוא לא הסכים לבטל ופסל את השיר".
אם נישאר בגזרת הביצועים של עטרי, אי אפשר להתעלם מ'דרך ארוכה' שהלחין אשרת למילותיה של אליגון רוז. השיר הוא חלק מפסקול הסרט 'דיזינגוף 99', ואילו אשרת הודה שהוא מאוד גאה בעיבוד הזה. "אבי נשר, הבמאי של הסרט, עשה תרגיל מדהים – במקום לכתוב מוזיקה לסרט הוא ביקש מכל מיני חבר'ה לכתוב שירים לסרט. הסרט עטור שלאגרים מטורפים כמו 'לגור איתו' ו'צליל מכוון' – המון שירים שנשארו עד היום". כשנשאל אשרת אם בדרך כלל מבקשים ממנו לחנים קודם, אמר שקרו מעט מאוד פעמים בחיים שלו שבהם ביקשו את הלחן לפני שהגיע השיר. "ב'דרך ארוכה' למשל – אתה חייב להריח את המילים הנפלאות בשביל שיצא לך לחן כזה".
