"אני צריך להיות הדמות שאומרת שהם יעמדו על הרגליים"
שגיא דובב, מייסד 'Sorteam', המסייע לבניית חוסן, על הליווי מעורר ההשראה של לוחמים שנפצעו מבוקר השבת השחורה • פרק 04
רס"ן (מיל') שגיא דובב, מייסד 'Sorteam', פיתח לצד חבריו ליחידה סדנאות לבניית חוסן. ואז הגיעה המלחמה, במהלכה הבנו, ועודנו מבינים, עד כמה חוסן חשוב להתמודדות עם אינסוף הבשורות הקשות. בפרק הרביעי בפודקאסט 'כסף אנושי', שוחחו חיים כץ, אילן כץ ומיה זיו־וולף עם שגיא, ושמעו על העבודה המספקת, תחושת השליחות, והניסיון לטעת תקווה גם במקרים מורכבים במיוחד.
"כשאנחנו נתקלים במיזם שמתעסק בחיילים זה מדבר אליי אישית", הודה אילן בפתח דבריו. "אני עושה הרבה מאוד ימי מילואים, יש לי גם הרבה מאוד חברים שנפצעו. יש מקרים בהם אתה פוגש אדם אחד שאומר: 'טוב אין לי את המאגרים הכספיים, אין לי משרדים גדולים, אין לי צוות של עובדים, אבל מה אני שיודע לעשות בשתי ידיים שלי זה מה שאני עושה'".
בתגובה, סיפר דובב: "לפני שנתיים פרשתי מהצבא לאחר שירות כקצין קרב מגע. לימדתי חיילי סיירת מובחרים להילחם, זה היה כל עולמי, והייתי גם ספורטאי מקצועי בתחום הלחימה. הבנתי שאתה לא יכול רק לאמן פיזית, אתה צריך ללמד אותם מה זה חוסן, איך להתמודד עם מצבי קיצון, איך לצאת ממשברים. כשפרשתי פיתחתי לצד שני קצינים בכירים מהיחידה חברה שעוסקת בסדנאות לבניית חוסן. גם שנה לפני המלחמה בנינו סדנאות לבניית חוסן, היו לנו חוזים סגורים, ואז הגיע 7 באוקטובר. מצאתי את עצמי נוסע לבית החולים שיבא כדי לקבל את החיילים הפצועים ולטפל בהם. להיות ליד המיטה שלהם, כשהם מורדמים ומונשמים, להיות איתם בניתוחים לקטיעת רגל, להיות עם המשפחות, להביא להם אוכל, להזמין אליהם סטנדאפיסטים, מה שלא יהיה".
"אמרתי לעצמי שאתחיל לאמן אותם, לבנות להם חוסן, ביטחון עצמי דרך קרב מגע, אגרוף, ג'ו ג'יטסו, בהתחלה עם הלוחמים והפצועים מהיחידה, אחרי זה לוחם המגלן שאיבד שתי רגליים רצה להתאמן, ואז הגולנצ'יק התלהב ורצה גם, וזה הפך להיות משהו שתפס את כל זמני ועדיין תופס את כל זמני.
מה הקשר בין הפיזיות, האימונים הפיזיים, לחוסן הנפשי או הרוח?
בהמשך, השיב שגיא: "קודם כל הם צריכים ללמוד על הגוף החדש שלהם. הם צריכים לדעת לייצב את עצמם, לחזק את שרירי הליבה, לדעת את המגבלות שלהם, את היכולות שלהם. בהתחלה הם אומרים: 'לא אתחיל עד שלא אעמוד'. ההיפך, אנחנו מתחילים בישיבה, נעשה תהליך עד שאתה תעמוד על שתי רגליים כי זה תהליך ארוך וקשה. אני צריך לשדר את החוסן מולם. אני צריך לשדר ביטחון, להיות הדמות שאומרת להם שסוף יהיה בסדר, שהם יעמדו על שתי רגליים, ושנעשה קרב לפני שהם משתחררים. בהתאם למגבלות. אתמול עשיתי קרב בעמידה עם אלישע מידן - חזר מארצות הברית עם שתי רגליים חכמות ועשינו קרב בעמידה. אני זוכר את התהליך שהוא עשה, הוא הגיע במצב כ"כ קשה, לראות אותו היום על שתי רגליים נלחם בעוז. החדשים שמגיעים רואים אותו ויודעים שיש לאן לשאוף".
איך מתמודדים עם המקרים הקשים הללו? "אני רואה את עצמי כמישהו שנותן את החוסן", הסביר. "זה נכון שאני גם צריך חוסן. היו הרבה דברים בחיים שלי שהובילו אותי להיות מאמן חוסן - מתרומת מח עצם שלי שהצילה ילדה בת שנה, אל אסון האוטובוס בעמק חפר בו הוצאתי ילדים מתחת לאוטובוס. תמיד נקלעתי למקומות בהם נדרשתי ויכולתי לסייע. אני מניח שזה משהו שעיצב אותי ואת החוסן שלי. בסוף חוסן נבנה ממצבי קיצון ומשבר. יש לי רגעים קשים, הלב נשבר ומתכווץ מכל מיני דברים ויש כמות מסוימת שאתה יכול להכיל".
מכירים ארגונים ועמותות המחפשות פתרון לתרומות מחו"ל? מעוניינים לתרום בעצמכם? מוזמנים ליצור קשר באתר של 'קרן נאמן'.
עריכה: אחיה כהן ומיכל קדוש
