ורדה רזיאל ז'קונט

"כשהתחלתי לכתוב בעברית לא יכולתי להפסיק"

מילכה שמולביץ' סיפרה על ספר השירה שלה: 'במקום עוגיית מדלן': "כמה שרוצים להיפרד מהצרפתיות, היא כאן, הדובי הישן על הרצפה, וגררתי אותה לארץ"


בתוכנית הפעם ראיינה ורדה רזיאל-ז'קונט את מילכה שמולביץ' לרגל יציאת ספר השירה שלה: 'במקום עוגיית מדלן'. הספר עוסק בהגירה הכפולה של מולביץק - מאלגקיריה לצרפת, ומצרפת לישראל.

"בתחילת שנות השישים הצרפתים עזבו את אלג'יריה, והגענו לפריז. הגעתי לבד לדודים שלי לפני שאמא הגיעה. המפגש הראשון שלי עם פריז היה בניינים אפורים ומזג אוויר חורפי. המגע הראשון איתה היה אפור ושחור", סיפרה מילכה.

לדבריה, "אלג'יריה הייתה מקום של שמש, שמיים כחולים ואירועים משפחתיים מאוד בסיסיים, כמו ארוחת צהריים במרפסת של סבא בשבת, וכולם שמחים. וזה נגמר בפריז. האירועים המשפחתיים המשיכו, אבל עם שמיים אפורים".

שמולביץ' עלתה ארצה ב-1984, כשהייתה כבר אישה מבוגרת בת 29: "היה לי ברור שזה המקום שלי. צרפת לא הייתה הבית שלי", הודתה.

עוגיית המדלן המוזכרת בשם הספר רומזת לספרו המפורם של מרסל פרוסט: 'בעקבות הזמן האבוד', ואכן זו בדיוק הכוונה, כפי שהיא הסבירה: "המעבר מהספרות הצרפתית לספרות העברית. בכל זאת גם אם מתרגמים וחשובים על עגנון והסופרים הישראלים, נשארו חרותים בתוכי הסופרים הצרפתיים שלמדתי מהם, שקראתי אותם בבית הספר ובבית.כמה שרוצים להיפרד מהצרפתיות, היא כאן, היא קיימת, היא הדובי הישן על הרצפה, וגררתי אותה לארץ". 

ורדה שאלה: "את מתארת מעבר תרבותי כפול, ומאמץ להיקלט בתרבות העברית שיש בו משהו חונק. איך אפשר להגיע ממעבר תרבותי לכתוב ספרות?".

"כתבתי שלוש שורות, שלוש מילים בכל שירה. זה היה מאוד דל. זה היה קשה, זה הלך בבכי"

היא הייתה תמיד אשת ספר, אך היא לא העלתה על דעתה לפרסם ספר שירה, ועוד כזה בשפה שאינה שפת אימה: "זה קרה ממש במקרה. כתבתי בצרפתית, אבל לא התכתוונתי לכתוב אף פעם בעברית. יום אחד באה אלי לעבודה מישהי בשם דורית וייסמן שהיא משוררת, ואמרה לי שהיא עושה סדנת כתיבה. אמרתי לה שאין לי מספיק מילים כדי לכתוב, והיא אמרה לי לבוא בכל זאת, אז באתי".

סדנת הכתיבה התנהלה בקושי רב עבורה, והיא דרשה ממנה מאמץ לא פשוט כלל. שמולביץ' העידה:: "התחלתי לכתוב שלוש שורות, שלוש מילים בכל שירה. זה היה מאוד דל. זה היה קשה, זה הלך בבכי, אבל משהו משך אותי. אני לא ידועת להסביר מה, אבל זה בשבילי הדבר החשוב - הרצון להמשיך".

ואכן הקושי לא עצר את המשוררת. היא המשיכה והתמידה: "כתבתי קודם בצרפתית, וכשהתחלתי לכתוב בעברית לא יכולתי להפסיק. עשיתי כמה סדנאות עד שהגעתי לבית הספר לאמנויות המילה בירושלים, שם לומדים לכתוב - פרוזה, שירה, עריכה, תרגומים וספרות ילדים. שם למדתי במסלול בן שנתיים, וגם אחריו המשכתי עם סדנאות. רק ככה הכתיבה מתפתחת, והיא מוצאת את הנכונות שלה. כל מה שכתבתי היה מחשבה עברית ולא צרפתית. הסגנון אולי צרפתי, אבל את כל השירים על ההגירה לא חשבתי מעולם לכתוב בצרפתית, היה נראה לי נכון לכתוב את זה בבערית, אולי בשביל הילדים שלי, או עבור המקום שבו אני גרה".

עוד הוסיפה באותו הנושא: "זה היה מתסכל באמת. יצאתי מסדנאות בבכי, מה אני עושה לעצמי? ובכל זאת המשכתי כי נתנו לי להמשיך, העריכו את זה, וכי לא רציתי יותר את הצרפתית".

21/01/2025

הצטרפו לערוץ הווטסאפ של 103fm


ורדה רזיאל ז'קונט
ורדה רזיאל ז'קונט  |  צילום: 103fm
Paris