מפרוץ המלחמה, הפכה קטאר לדמות מפתח בסוגיית עסקת החטופים וניהול המלחמה מול חמאס. אך מהו תפקידה במציאות במזרח התיכון במהלך המלחמה ובעיקר אחריה? בפרק השישי בפודקאסט 'יריב ראוי', אירח ד"ר אדם קלין אורון ממכון ון ליר את ד"ר מיכל יערי מאוניברסיטת בן גוריון והאוניברסיטה הפתוחה וד"ר שאול ינאי מ'הפורום לחשיבה אזורית', ויחד הבינו היכן ניצבת קטאר בפאזל הבלתי ניתן לפתרון ששמו המזרח התיכון.
"אני חושבת שקטאר מאתגרת את כולנו, את אנשי המודיעין, המדינאים, האזרחים, מאחר שאנחנו לא מצליחים לדחוף אותה למגירה שנוחה לנו - ההסתכלות עליה לא יכולה להיות בינארית", הבהירה ד"ר יערי בפתח דבריה. "היא לא או טובה לנו או רעה לנו, היא גם וגם. המציאות מאתגרת במיוחד בגלל שהעולם כולו, במיוחד המערב, התמכר לכסף הקטארי ביודעין ובחר להיות משוחד על ידי קטאר. אני חייבת לומר שבאופן אישי לא הצלחתי לפצח את המדינה הזו. אני חושבת שאני גם ביקורתית כלפיה וגם מבינה את הפוטנציאל שיכול להיות לה בקשרים עם ישראל. ב־2017 כשמוחמד בן סלמאן מחליט לכפות על האמיר הקטארי חרם אלא אם יעמוד בתנאים בלתי אפשריים שהציבה להם סעודיה, בסוף קטאר יצאה המנצחת גדולה מהחרם באמצעות התקרבות לאותם אויבים שסעודיה לא רצתה שיתקרב אליהם".
בתגובה, הדגיש ד"ר ינאי: "בשבילי קטאר היא לא חידה, אלא מציאות. היא מרכז להפצת הטרור הגדול בעולם הערבי, שני רק לאיראן. מדינה שעברה באופן תמוה מתפיסת דיפלומטית באמצע שנות ה־90 למעורבות כמעט בכל סכסוך באזור לא באופן דיפלומטי. לדעתי קטאר היא המדינה המסוכנת ביותר במזרח התיכון, בעיקר לערבים ופחות לישראלים. רשימת ההישגים של קטאר היא מרשימה. קטאר היא ההוכחה האולטימטיבית שהגודל לא קובע. חשבון בנק לא מספיק, צריך הנהגה חכמה בשביל זה ויש שם כזו. היא סייעה לשנות את מוקדי הכוח במזרח התיכון, התמודדה מול החזית הסעודית, המצרית והבחריינית".
עוד הוסיף: "קטאר שיכנעה את איראן לאיים אם יקרה לה משהו והצליחה לשכנע את ארה"ב להשאיר בסיסי חיל האוויר ואפילו לפעול נגד ערב הסעודית. זו יכולת של גאון רשע. למה? היא מצליחה לנהל מערכת יחסים מתוך עוצמה מול מדינות יותר חזקות ממנה. היא השתמשה ביכולות האלו למצב את עצמה בצומת מאוד מעניינת - מצד אחד היא מרכז האחים המוסלמים במזרח התיכון, מנגד אחד המקומות היחידים שאסור לאחים המוסלמים לפעול בהם כמפלגה או תנועה".
"אני חושבת שקטאר לא מסוגלת לשלוט בחמאס כמו שישראל רוצה להניח שהיא שולטת בחמאס", טענה מיכל. "7 באוקטובר פגע בקטאר לא פחות משפגע בחמאס. היא בנתה את התדמית שלה כמתווכת כל יכולה. ברגע שהיא לא מצליחה להשיג את היתרונות הכרוכים בהיותה מתווכת, היא נפגעת וביוזמתה פוגעת בתדמית שלה. כשקטאר מראה לעולם שאינה מצליחה להפעיל מספיק מנופי השפעה על חמאס לשחרר את החטופים, זה מגיע אליה".
ומה באשר ליום שאחרי? "אני חושבת שקטאר כמדינה פרגמטית רוצה לקחת חלק פעיל ביום שאחרי", הבהירה. "אפשר לנדות אותה, אך אני לא יודעת כמה זה יצליח כי העולם כולו תלוי בקטאר. מצד שני, אפשר לראות מה ניתן לעשות עם המדינה הזו כך שאנחנו נהיה הגורם המרסן שלה וגם נפיק תועלת מהיחסים איתה. צריך לזכור שלישראל יש יחסים עם קטאר עוד משנות ה־90. נציגות קטארית הייתה בלוויה של יצחק רבין ז"ל. האם זה אומר שנדע כיצד להתנהל מולה ביום שאחרי? אני לא יודעת, אבל היא לא מדינה כל כך שטוחה כמו שאנחנו רוצים להציג אותה. להשאיר את קטאר מחוץ למעגל המזרח התיכון החדש זו תהיה טעות. אפשר לרסן אותה מתוך קרבה אליה - יש מספיק אמצעים לעשות את זה אבל זה צריך להיות החלטה אסטרטגית, של ארה"ב, של אירופה, של ישראל ובקצה של סעודיה".
עריכה: אלון גבאי ומיכל קדוש