"99% מהם רוצחים או תומכים ברצח"
פעיל ההתיישבות אלישע ירד על העסקת עובדים פלסטינים בבנייה בשטח יו"ש • טען: "מה שלא מספיק לביטחון לתושב פ"ת, מכניסים לנו ליישובים" • פרק 11
כבר מספר שנים שישנן בעיות קשות בענף הנדל"ן בישראל, בין היתר הודות למחסור חמור בידיים עובדות. מפרוץ מלחמת חרבות ברזל, התעצמה הבעיה פי כמה. בפרק ה־11 בפודקאסט 'שטח B' בהגשת מרב מילר, זאב אפשטיין ואייל תורג'מן, שוחחו שוב עם פעיל ההתיישבות אלישע ירד, ושמעו כיצד מרגיש המשבר בענף הנדל"ן מן הצד של תושבי יהודה ושומרון.
"הבעיות של ענף הנדל"ן ממוקדות בידיים עובדות, וכמובן שזה החמיר מאז המלחמה", פתחה מרב. "יש המון דיונים על פלסטינים או לא, הודים, סינים, ועכשיו אני שואלת אותך, אלישע, ברמת מגרון, איפה שאתה גר, מי בונה?". בתגובה, השיב אלישע: "ברמת מגרון ברוך ה' אנחנו בונים. קחי יישובים יותר גדולים כמו יצהר שגדלתי בו, תכף 400 משפחות, יש רק יהודים שבונים, חברות בנייה גדולות שעוסקות בבנייה, עבודה עברית - ערבים לא נכנסים לשם. אני אישית עבדתי בבנייה 5 שנים, בניתי הכל, גם בנייה כבדה וגם קלה, לא בניינים אבל בתים. יש לצערי בעיה גדולה של הרבה מהציבור בישראל, ולא רק בבנייה, הציבור לא אוהב עבודות כפיים. אנשים מחנכים את הילדים שלהם ללמוד להיות עורכי דין, רופאים. מה שרוצים, אבל העיקר לא ללכלך את הידיים ולהזיע. בעיניי זה חבל כי עבודת כפיים זה משהו שחונכנו עליו לאורך השנים, דבר שאני רואה בו ערך. אני מעריץ אנשים שחוזרים מלוכלכים בסוף יום עבודה".
"זה בעולם אידיאלי, אין מספיק ידיים עובדות, אתה אומר שערבים לא נכנסים? מה זה אומר ערבים? באופן גורף? תעודת זהות כחולה? אין כניסה לערבים? בכלל ביישוב או רק לבנייה?"
ירד טען: "בכלל ביישוב, גם לנהגי המשאית של הגלידות למכולת, פורקים את הסחורה מחוץ ליישוב". "השאלה הגדולה שעולה היא נושא הפועלים הפלסטינים, שתמיד היו המסה של העובדים, וכרגע יש שאלה גדולה האם להחזיר או לא להחזיר אותם", הבהיר זאב. "בישראל הם לא חזרו עדיין, וביו"ש הצבא כבר לפני חצי שנה התיר להחזיר את הפועלים לעבוד עם מגבלות. חלק מהיישובים לא מסכימים ולא רוצים את זה. אנשים חושבים שהכנסת פועלים תסכן את הביטחון שלהם ומפחדים ביטחונית. הגישה השנייה שמניעה את המתנגדים מקורה במשהו עמוק ואידיאולוגי יותר".
"ביישובים בהם לא מעסיקים פועלים ערבים, זה ככה כבר שנים", טען אלישע. "מבינים שזו סכנה ביטחונית להכניס ערבים לתוך הבית שלך וליישוב שלך, ולהסתובב חופשי. מה שקרה במלחמה הייתה התפכחות גורפת ענקית בציבור, ופתאום האנשים הכי בורגנים מאפרת, עמנואל, וכל מיני יישובים שהיינו חולמים שיהיה שם שינוי כזה, היום אלה תושבים אמריקנים שחוסמים בגופם את הכנסת הפועלים ליישוב, ומפעילים לחץ על המועצה, בדיוק מאותו טעם שלא הכנסנו שנים. לא אעסיק את הרוצחים, ואם מישהו חולם לרצוח אותי לא אעסיק אותו, ולא אתן לו פרנסה. 99% מהם רוצחים או תומכים ברצח".
בסיום הפרק, הדגיש אפשטיין: "צריך להבין מה החלופה, ויש שתי חלופות. הראשונה, שעוצרים את כל הבנייה, ובעיניי היא לא נכונה. החלופה השנייה, ואנחנו מכירים את המציאות ולא נמצאים על איזה כוכב, המציאות בארץ שיהודים לא עובדים בבנייה וגם אם מחר יבואו להתנדב לעבוד - הם לא יכולים כי זה מקצוע וצריך לעבוד בזה שנים. היום בפועל מי שיודע לבנות אלה ערבים פלסטינים או ערבים ישראלים, ואנחנו מסבירים שהאופציה היא או להביא 80 פועלים פלסטינים, לגדר את האתר, ולהציב שומר עם אקדח על כל חמישה פועלים. האופציה השניה היא 40 ערבים ישראלים כי הם יותר יקרים ויש פחות, ובמקום שנתיים, ייקח לי 3 שנים לבנות".
"כתושבי יהודה ושומרון, אנחנו לא מוכנים להיות שפני ניסויים", אמר אלישע ירד, פעיל התיישבות. "מה שלא מספיק לביטחון לתושב פתח תקווה, מכניסים לנו ליישובים. סידורי ביטחון שלא מספיקים לתחומי הקו הירוק, אצלנו הם סבבה. התושבים אומרים 'אנחנו לא מוכנים להיות שפני ניסוי, מה זה הדבר הזה? החיים שלנו שווים פחות מתושב תל אביב? אני לא מוכן שייכנס'. היישובים ביהודה ושומרון הם קהילתיים, ומחליטים בהצבעות תושבים ואספות חברים על הרבה מאוד נושאים, ובין השאר על העסקת פועלים ערבים".
עריכה: עומר אוקון ומיכל קדוש
