שניים מבני הקהילה של ניר עוז, ארבל יהוד וגדי מוזס, חזרו אתמול (ה') משבי חמאס לאחר יותר משנה. השניים נאלצו לעבור במסלול התופת של חאן יונס כדי להגיע בחזרה הביתה. דלית רם אהרון, בת קיבוץ ניר עוז, שוחחה עם רון קופמן והפרופ' אריה אלדד ב-103fm על החזרה הביתה , ועל הדרך הארוכה לשיקום הקהילה.
"זה היה יום עמוס ברגשות. לראות בבוקר את ארבל וגדי מחובקים, זה היה אחד הדברים המרגשים שראינו השנה. השחרור היה מאוד לא פשוט, לראות אותם ככה בעזה מול המוני אזרחים שם בעזה, זה היה מפחיד ומורט עצבים. לראות אותם בסוף פה בארץ, זה היה סופר מרגש לצד המשפחות שכל כך חיכו להם. אחרי יותר משנה שאנחנו שומעים על אובדנים מהקהילה זה היה מרגש לראות אותם חוזרים בחיים", אמרה בפתח השיחה.
היא לא הופתעה מהתנהלותו של גדי מוזס, ומהצהרתו כי הוא מגויס לשיקום הקיבוץ: "זה לא מפתיע. גדי מוזס הוא בן אדם סופר מיוחד ושורשי עם אהבה ענקית למקום. יש הרבה מבינינו שמאוד ואהבים את המקום, אבל לא מסוגלים לחזור מאותה הסיבה".
ואכן, שיקום הקיבוץ הוא נושא מאוד מורכב בעיניו: "ב-7 באוקטובר היו אצלנו 400 תושבים עובדים עם ילדים, מתוכם 117 נחטפו או נרצחו, יותר מרבע מהקהילה".
"זו הפקרה מטורפת, ניר עוז הוא סמל ההפקרה הגדול של 7 באוקטובר, והממשלה לא אוהבת להתהדר בו, בטח שלא ראש הממשלה", אמרה אם אהרון.
עם זאת, תושבת ניר עוז מעידה כי פעילות השיקום בקיבוץ כבר החלה: "זה זז. יש תוכניות עכשיו לשיקום ולבנייה מחדש, וזה תהליך לא פשוט עבור הקהילה. יש לנו חטופים שעוד לא ראו את הבית שלהם, יש המון רגישויות מעבר לזה".
היא העידה כי היא שוקלת שלא לשוב אל ביתה: "אני יכולה להגיד כבת קיבוץ, נולדתי בו, והילדים שלי נולדו בקיבוץ. אני אוהבת את הקיבוץ אהבה שורשית טהורה ומחוברת למקום הזה, ויחד עם זה אני לא מסוגלת לחזור. לא כולם מסוגלים לחזור לצערנו, במיוחד משפחות עם ילדים קטנים יותר. אני אוהבת את הקיבוץ הזה, וזה המקום היחידי שאני יכולה להרגיש בו בית, אני לא יכולה לחזור אליו במציאות הזאת".
עריכה: אחיעד לוק