עליתם מבריה"מ? ברכות, "זכיתם" בסימן שאלה
מדוע ישראלים דוברי רוסית נאלצים להוכיח מחדש את יהדותם שנים לאחר עלייתם? • אלקס ריף ומרדכי אסקין על התופעה הקשה, גם בישראל של 2025 • פרק 01
מדינת ישראל מאז ומתמיד נחשבה לקיבוץ גלויות, המאגד יהודים מכל העולם. משום מה, עליית יהודי ברית המועצות עדיין עומדת במבחן, כאשר יהדותם של יהודי ברית המועצות נאלצת להיבחן במסרקות ברזל ובאופן המוטה נגדם. בפרק הראשון בפודקאסט 'יותר יהודי ממך' בהגשת אלקס ריף, מנכ"לית 'לובי המיליון', ומרדכי אסקין, סקרו השניים את הנושא.
"אתה זר, אתה שונה, אתה לא שייך, אתה לא יהודי", פתח אסקין את דבריו. "התמזל מזלי להיוולד לאמא הנכונה, שנולדה לאמא הנכונה אפילו שאבא שלה לא היה יהודי. אביו של אבי היה יהודי, אמו לא הייתה יהודייה, מה זה אומר? שהיה לו שם משפחה יהודי, סבל מאנטישמיות, וצריך היה לעבור גיור. למרות שסבתא שלי יהודייה, אני פה בארץ, נולדתי עם כיפה, ישיבות חרדיות, השאלה האם אני יהודי נשארה רלוונטית במשך כל הדרך. זה תמיד מציף ומזין את מה שנאמר לך כילד וכנער. זה מעין מסע מתמשך ממסך הברזל למסך הברזל השני".
בהמשך, שיתפה אלקס, שעלתה ארצה בתור ילדה: "שנים הייתי במאבק להיות ישראלית. לא רציתי לדבר ברוסית. לא רציתי להכיר את השורשים. רציתי לוודא שאני מספיק מתנדבת, מספיק קצינה בצה"ל, מספיק סטודנטית באוניברסיטה העברית. דווקא כשגדלתי עם הסטיגמות של מה זה להיות רוסייה, מאוד אהבתי לשמוע את המחמאה במרכאות של 'את לא נראית'. לקח לי הרבה זמן להבין שזו לא מחמאה. לא משנה כמה ניסיתי להיות צברית, כשנכנסתי לבתים של בני הזוג שלי שלרוב היו צברים, השאלה הראשונה שהייתה נשאלת היא האם אני יהודייה. כשלימים הכרתי את אב ילדיי הבנתי שזה המאבק האמיתי שלי בישראל - להוכיח שאני יהודייה, לא הסיפור של הישראליות. כשהחלטנו להתחתן היה לנו ברור שלא נתקרבם לרבנות, ושאני לא מוכנה שבני המשפחה שלי יעברו את ההשפלה של גיור ברבנות".
במהלך הפרק התארח לב קוגן, מפיק אירועים וכותב, שחשף את סיפורו המשפחתי המורכב נוכח מוצאו. "אני בא ממשפחה של רבנים", אמר תחילה. "אבי היה מכין מצות בבית כנסת הגדול של סנט פטרסבורג. אנחנו לא דתיים אבל היינו מאוד יהודים שם. חשנו אנטישמיות. העיפו את אמא שלי מהלימודים. ההחלטה לעלות לישראל הגיעה אחרי שהמחנכת שלי קראה לאמי והמליצה לה שלא אלך לבד לבית הספר. היא חזרה הביתה ואמרה 'עד כאן'".
"עמדתי שם וחשתי השפלה מטורפת"
עברו כמה שנים, והגיע זמנו של לב להינשא לבחירת לבו. באופן לא מפתיע בכלל, נתקל שוב בקשיים הנוגעים למוצאו. "הייתי די תמים", הודה. "חשבתי שיש לי אישה שאני אוהב, אז מתחתנים. המדינה קראה לי להוכיח שאני יהודי. ביקשו לכתוב את הסיפור של המשפחה, להביא תמונות של מצבות, של ארוחות חג ברוסיה, להביא שלושה עדים שיעידו שאני באמת יהודי. בדיעבד לא קראו להם ולא שאלו אותם שאלות, הכניסו אותי לחדר צדדי עם איזה רב, הוא התקשר לסבתא שלי שלא הייתה בשיא הכושר השכלי שלה ושאל אותה שאלות מכשילות. 'מה את אוכלת בארוחת החג של יום כיפור בבוקר?'. היא עונה ביידיש. גם היידיש שלה הייתה לא טובה. עמדתי שם והרגשתי השפלה מטורפת. בקלות הייתי יכול להפוך להיות קורבן של הסיפור. זה לא גרם להיות אקטיביסט בנושא אבל כן להתרחק מהמדינה".
עו"ד מיכאלה לוין, סמנכ"לית המרכז האקדמי למשפט ולעסקים וחברת ועדת עלייה וקליטה במועצת העיר תל אביב, עלתה לישראל בגיל 10 לצד בני משפחתה. בשיחתה עם אלקס ומרדכי, הביאה את סיפור עלייתה המורכב, שכלל גם הוא קשיים לא פשוטים. "עד שהתחתנתי, ראיתי את עצמי כישראלית, כתל אביבית, לכל דבר ועניין", הדגישה. "ואז הבנתי שאני לא יכולה להתחתן כאן כאחד האדם כי אני צריכה להוכיח את יהדותי. שני ההורים שלי הוכרו כיהודים בעלייתנו ארצה. באיזשהו שלב אמרתי 'די, לא רוצים, לא צריך'. סגרתי את הסיפור וחשבתי שזהו, עד שנולדתה בתי. קלטתי שבתעודת הלידה שלה כתוב בסעיף הלאום 'בבדיקה'".
אז איך נראה בירור יהדות בקרב יהודי ברית המועצות, ומדוע הוא ממש לא רלוונטי למציאות עצמה? "בגלל הסיפור הייחודי של עולי בריה"מ, להרבה אין סיכוי להוכיח יהדות", הבהירה ריף. "עולה מבריה"מ חי 70 שנה במדינה טוטליטרית שאסרה על חיים דתיים. אסור היה ללכת לבית כנסת, לחגוג חגים, לעשות ברית מילה, לעשות חופה. יהדות הייתה רק לאום. לכן אין רב להתקשר אליו, אין קהילה לבדוק בה האם הסבתא הייתה יהודייה. איך נראה בירור יהדות נפוץ? מזמינים את הסבתא או האמא לדבר ביידיש. יידיש לא שווה יהדות - אצלי בצ'רנוביץ שבאוקראינה כולם ידעו יידיש. בשלב הבא מבקשים מסמכים מקוריים כי טוענים שכל העתק הוא זיוף. עברנו את השואה, את הפינוי, את הבריחה מהמלחמה, במקומות אחרים ארכיונים שלמים נשרפו. בהמשך מבקשים לנסוע לצלם קברים. אני לא יודעת כמה מכם הייתם בבית הקברות של סבתכם, אני הייתי. מדובר ביער ענק, ובבתי קברות ענקיים ומוזנחים שאף אחד לא מטפל בהם. לך תמצא שם מצבות".
ינה נכט, מובילת קהילת הבוגרים של בית ספר מנדל למנהיגות חינוכית, נתקלה בעניין בירור היהדות כשסבתה נפטרה, רגעים בהם לצד האבל הכבד חשה שמפנים לה גב מהמדינה אליה היא שייכת. "לפני כמה שנים סבתי נפטרה, ורצינו לקבור אותה", שיתפה בכאב. "כשניסינו להסדיר את העניין, נאמר לנו שאף בית עלמין לא מוכן לקבור אותה, כי בתעודת הזהות שלה לא מסומן שהיא יהודייה. לא היו כאן מסמכים. לא חשבנו שזה משהו דרמטי. סבתא שלי חיה כל חייה כאישה יהודייה, ומצאנו את עצמנו ברגע הכי קשה של המשפחה כשאף בית עלמין לא הסכים לקבור אותה. נאלצנו להלין את הגופה. זה כל כך מעוות שבשם היהדות לכאורה הגענו למצב בו אנחנו מחללים גופה".
"זה תהליך משפיל ומרחיק מהיהדות"
"אומרים לך, 'אנחנו רוצים לעזור לך, לא הצלחת? אז אין ברירה, תעשה בדיקת DNA'", אמרה בסיום דבריה. "זה תהליך משפיל, מרחיק מאוד מהיהדות. צריך להגיד שכל זה קורה ליהודים, שהוכיחו שהם יהודים כשהגיעו לארץ. בשנות ה־90 אולי היה אפשר להוכיח, מבוגרים היו בחיים, סיפורים של הסבתות על מסורות יהודיות בסתר היום כבר אין. 110,000 עולים חדשים הגיעו בשלוש שנים האחרונות מאז שהתחילה מלחמת רוסיה אוקראינה, והם לא מצליחים להוכיח יהדות. כל זה היה נכון ל־6 באוקטובר. אחרי השואה הנוראית שעברנו, השנה הנוראית, סוגיות שהיו כואבות עבורנו עכשיו בלתי נסבלות. בלתי נסבל להיות במקום שמפקפקים בשייכות שלך, העם שאתה מוכן להיכנס תחת האלונקה בשבילו בחזית ובעורף. יש חיילים בבוץ עכשיו, שעוד רגע ירצו להתחתן ויעשו להם פקפוק יהדות".
עריכה: אחיה כהן ומיכל קדוש
