"אמי צלצלה בכל הפעמונים, לאף אחד בצה"ל לא נפל האסימון"
ענבל דגן, אחותו התאומה של נווט הקרב רס"ן (מיל') אסף דגן ששם קץ לחייו, על המאבק להכרתו כחלל צה"ל: "הצבא קיבל אותו מושלם" • פרק 19
רס"ן אסף דגן ז"ל, בן 38, שם קץ לחייו ב־23 באוקטובר 2024 בדרך לשירות המילואים שלו, זאת לאחר שהתמודד עם פוסט טראומה משירותו הצבאי שלא קיבלה טיפול. חרף תרומתו הרבה למדינה במהלך שני עשורים של שירות כנווט בטייסת קרב, בצבא הוחלט להתנגד להכרה בו כחלל צה"ל ולערוך לו קבורה צבאית. לאחר מאבק שערכו בני משפחתו, אישר שר הביטחון ישראל כ"ץ לערוך לאסף קבורה צבאית מלאה, אך בחלקה אזרחית בבית העלמין. בפרק ה־19 בפודקאסט 'היחידה', אירחה עו"ד מירי יעקב גביש את ענבל דגן, אחותו התאומה של אסף, לשיחה על הסוף הטרגי והמאבק לצדק.
"אנחנו שלישייה, שתי בנות ובן", סיפרה ענבל. "צלע אחת בשלישיה כבר לא איתנו. אני עדיין ולנצח אחת משלישייה. הוא היה הגבר שלנו, הסלע של הבית, הכוכב הנוצץ בבית. הוא היה משהו פנומנלי. קראו לו 'הגאון'. הוא הצטיין בהכל, בתיכון, בתארים. כל חייו הבוגרים היה איש צבא, הוא התגייס והיה קצין בצנחנים, לחם במלחמת לבנון השנייה. בגיל 21, כשכולם חולמים על הטיול הגדול אחרי צבא, אסף לא מוותר ונלחם כדי שישחררו אותו מצנחנים על מנת שיוכל לצאת לקורס טיס. הוא מסיים את הקורס בהצטיינות כנווט קרב. אסף הגיע לטייסת 109, משרת שם, ולוקח חלק בכל המבצעים ובכל מלחמות ישראל ב־20 שנה האחרונות. הוא היה האדם הכי ערכי, צנוע ואיש נתינה שפגשתי, וזה מה שכל מי שהכיר אותו מספר. הוא היה טייס, אבל לא החומר האנושי הרגיל של טייסים, הוא היה בגובה העיניים וצנוע ורק רואה אחרים ונתינה לאחרים. חשב על כולם חוץ מעל עצמו".
בהמשך הודתה: "אני חושבת שבאיזשהו מקום אסף סבל מפוסט טראומה, אבל הוא לא היה מסוגל לפנות לטיפול ולבקש עזרה. אני לא חושבת שהוא שכח לטפל בעצמו, אני חושבת שזה עוד סממן של לחשוב על אחרים - אני לא אהווה נטל על אחרים, אני מנסה להתמודד בכוחות עצמי. ב־DNA של טייסים ואנשי צוות אוויר מכשירים אותם להתמודד לבד וזה משהו מאוד קשה למישהו שנמצא ב'גג העולם' להגיע למצב שהוא צריך לבקש עזרה מאחרים. הרבה פעמים יש התמודדות שהיא מאוד אישית'".
דיברת על פוסט טראומה, למרות שהוא לא היה מטופל, אבל היו הרבה סימפטומים ונורות אדומות. גם לא מעט פניות למפקדים שלו, שאתם כמשפחה התרעתם וביקשתם שמישהו יבדוק.
"פוסט פראומה והלם קרב הם נושאים לא מדוברים מספיק", הבהירה דגן. "לא הרבה מכירים אותו לעומק. במהלך השנים האחרונות, אנחנו מתחילים לראות שאסף הוא לא אותו אסף. מבחור כריזמטי, מנהיג, שמוקף בחברים וחברות ומבלה, אנחנו רואים שאסף הולך ומתבודד וזאת הידרדרות איטית. הוא לא נפגש עם חברים ולא עונה להם לטלפונים, הוא נהיה בן אדם עם פתיל יותר קצר, לא יכול לשאת אורות ורעשים. לימים אני מבינה שביחידה שלו, אמרו לנו שברור שהוא מעמעם את האורות. במהלך השנים האחרונות, בעודנו מנסים לעזור לאסף, אנחנו מדברים עם אנשי מקצוע והם אומרים לנו 'מה שאתם רואים זה התמהיל הקלאסי לתסמיני פוסט טראומה'. כל 4 השנים האחרונות אמא שלי צלצלה בכל הפעמונים ולאף אחד בצבא לא נפל האסימון. לפני שנתיים אמא שלי פנתה למפקד הטייסת שלו ואמרה 'אני דואגת מאוד מהמצב של אסף, אני פוחדת שזה יביא למצב שהוא ירסק לכם מטוס'. יש פה סיטואציה של אמא שמבקשת 'תורידו אותו מטיסות'. אבל חוץ מזה לא עושים כלום, לא שולחים אותו לקב"ן, לא בודקים מה איתו ולא פועלים לפי פקודות הצבא".
בסיום הפרק, שיתפה בעצב: "הצבא קיבל אותו מושלם, כל הידרדרות שהייתה בשנים האחרונות, היא כתוצאה מהשירות הצבאית. במהלך המלחמה אסף שירת בצורה מאוד אינטנסיבית. הייתה תקופה של תקיפות חזקות של חיל אוויר במדינות אויב וזאת תקופה מאוד לחוצה ועמוסה ביחידה. אנשים לא עוצמים עין בלילה. אנחנו מבינים, אחרי המוות של אסף, שהוא היה בדרך לשירות מילואים. אנחנו מראים את זה לצה"ל שהם זימנו אותו ואתם לא יכולים להתכחש לדבר הזה. הוא היה בדרך לשירות מילואים ואתם צריכים להתייחס אליו כחייל וזה אומר גם להביא אותו לקבורה צבאית כחלל צה"ל".
"אסף נתן את חייו למען ביטחון המדינה", הדגישה. "אתם לא תתנערו ממנו, הוא נפצע פציעה נפשית והוא סיים את חייו בגלל השירות הצבאי ואתם חייבים להכיר בזה. מבחינתם בגלל שהוא נטל את חייו מחוץ לשערי הקריה, הוא אזרח. אנחנו אמרנו ויהי מה הוא יקבר בקבורה צבאית ואסף לא נקבר במשך חודש וחצי. עד שהגענו לבג"ץ והם אמרו 'אסף הוא לא אזרח ואתם תקברו אותו קבורה צבאית מלאה'".
עריכה: אלון גבאי ומיכל קדוש
