תוכנית ההגירה: "הפלסטינים נמצאים בהלם"
סא"ל (מיל') אלון אביתר, מומחה לזירה הפלסטינית, עדכן בזווית הערבית: "כשהם שמעו לפני כמה שבועות על תוכנית ההגירה הם צחקו, כעת הם רועדים"
העולם הערבי מצוי במבוכה גדולה בעקבות הצהרת טראמפ שלפיה רצועת עזה תפונה מתושביה. סא"ל (מיל') אלון אביתר, פרשן לענייני ערבים ומומחה לזירה הפלסטינית, שוחח עם ניסים משעל וגאולה אבן־סער על ההיתכנות של התוכנית הזו ועל התגובות לה במזרח התיכון.
"העולם הערבי בהלם, הוא גועש, במצב שהוא מנסה להבין מה נחת עליו. ממה שאני רואה כרגע, אם לפני שבועיים הם נפלו מצחוק, עכשיו הם רועדים מפחד", אמר אביתר בפתח הריאיון.
הוא מעריך כי בימים הקרובים נראה דיונים קדחתניים בין השחקנים הערביים באזור: "בימים הנוכחיים ההנהגות של המדיניות הסוניות יחד עם הפלסטינים ינסו להבין את הכוונות הנסתרות של טראמפ בהקשר לאמירות המשתנות שלו לגבי רצועת עזה. הן מתנגדות באופן נחרץ לעניין, אבל הן נמצאות בדילמה. הן מתאחדות כדי לגבש את השורות לעמדה ערבית אחידה".
עם זאת נשמעים בקיעים באותה חזית אחידה. הוא הסביר: "אפשר לשמוע את ההבדלים והגוונים ביניהם בקרב הציבור. אני יכול לשמוע באופן גלוי, לא בחשש, קולות חיוביים מצד פלסטינים שמפחדים לומר זאת מול המצלמה, אבל מדברים על כך בסמול טוק הפלסטיני. זה נכון לאור העובדה שעזה, אליבא ד'טראמפ אבל גם במציאות, היא מקום שלא ניתן לחיות בו".
לשיטתו, ייתכן כי התוכנית נועדה להלחיץ את הגורמים השונים באזור: "זה לא אפס או אחת, הצהרת הכוונות יכולה לשמש כמעין שוט. היא יכולה להיות אמצעי לחץ גם על המתווכות שיפעילו לחץ על חמאס כדי שזו תלך על שלב שני בעסקת החטופים".
בכל מקרה אביתר סבור כי התוכנית אינה ישימה כפי שהיא: "בסופו של דבר התוכנית הזאת, לנוכח הבעיות הסבוכות שלה למימוש, תמצא את עצמה באותה מגירה ששם נמצאת תוכנית המאה. היה גם נמל אמריקני לא מזמן בעזה. "מספיק שמאיימים בכוח פיזי על 1,000 משפחות ראשונות, אני לא רואה את ה-1,000 הבאות עולות על האונייה".
"אני לא רואה סיטואציה שחמאס מרים דגל לבן"
ואכן, בעלי הכוח בעזה הם עדיין חמאס, שלא יתנדב להיעלם מעצמו. אביתר הזכיר את עמדותיו של ארגון הטרור: "אני לא רואה כרגע מצמוץ חמאסי לגבי התנאים שהוא קבע. מבחינתו קריטית מעבר לסיום המלחמה, הפסקת אש ונסיגת צה"ל – היא סוגיית השיקום והיותו חלק מהמערכת הפלסטינית ברצועת עזה".
גם אם חמאס לא ינהיג את עזה באופן רשמי, הוא ימשיך להיות הכוח המוביל בעזה בהיעדר אלטרנטיבה חזקה אחרת, כפי שהיה גם בעבר. אביתר הזכיר כי היו כבר דברים מעולם: "ב-2007 הייתה ממשלת אחדות קצרת מועד שבה הרשות הפלסטינית הייתה בחלון הראווה. קומבינה שאומרת: 'אנחנו נחייה בתצורה של שלטון שבו חמאס כאילו לא יהיה בפרונט, אבל הוא בפועל השלטון', אלא אם כן תייצר משהו אחר. אני לא רואה מצב אחר שבו חמאס לא בתוך העניין, למרות העמדה הנחרצת שאנחנו שומעים לכאורה. חמאס נמצא בסיטואציה שהיא מספיק חזקה גם צבאית וגם פוליטית. אני לא רואה סיטואציה של פירוז או שחמאס מרים דגל לבן. אין סיכוי לתוכנית של טראמפ".
המוטו של חמאס: "אם אנחנו לא משחקים, אף אחד לא ישחק"
אבל גם הוא, כמו יתר הגורמים באזורנו, מנסה לגשש את דרכו המדינית לנוכח השינויים האחרונים: "בימים האחרונים חמאס הצטרפה למפגש מרובע עם איראן, טורקיה וקטאר. הציר הזה מנסה לגבש עמדה איך הם תוקעים את תוכנית טראמפ ושמים לו רגליים. אני פחות מתרשם מהפוזיציה האמריקנית – ברורים יחסי הכוחות, אבל צריך לזכור שגורם כמו הסעודים שמתלבט באיזו צד הוא לפעמים, וגם הקטארים במשחק כפול. אלה לא דברים פשוטים שצריך לזלזל בהם. המוטו 'אם אנחנו לא משחקים, אף אחד לא ישחק', חמאס מדברת עליו והוא זוכה לתמיכה. הם אומרים שהם ישרפו את המועדון ויובילו לפאודה ולכאוס".
הוא הזכיר כי חמאס לאחר חיסול יחיא סינוואר מורכב מהנהגה משותפת: "בחמאס יש חמישייה פותחת שמורכבת מאנשים שהציבור מכיר כמו חאלד משעל, לצד דמויות פחות מוכרות. העובדה שהכוח החמאסי בוזר לאחר הליכתו של סינוואר היא מבחינתם לרועץ, כי כל עמדה הם צריכים לגבש יחד".
עריכה: אחיעד לוק
