אריה מליניאק וליאת רון פתחו בהתייחסות ליום האבל עם שובם של ארבעת החטופים החללים. מליניאק אמר: "מה שמשותף באמת לכולם זה שאתה מרגיש שזה משהו מיוחד. אני לא זוכר שהיום שמעתי מישהו מרים את הקול. מה שמצא חן בעיניי זה שהכול ספונטני. אנשים לקחו דגלים ויצאו לצמתים ולא הוכרז יום אבל בין־לאומי. בעיניי הדבר החשוב הוא איך משמרים את הדבר הזה".
ליאת רון אמרה: "לנוכח ארבעת הארונות השחורים שהוצבו על הבמה, מאחוריהן התמונות של שירי, כפיר ואריאל, כשברקע מוזיקה צוהלת וקהל צופים משולהב, עומדות מילותיו של חיים נחמן ביאליק שנכתבו לפני 122 שנים: "וְאָרוּר הָאוֹמֵר: נְקֹם!/ נְקָמָה כָזֹאת, נִקְמַת דַּם יֶלֶד קָטָן/ עוֹד לֹא-בָרָא הַשָּׂטָן –/ וְיִקֹּב הַדָּם אֶת-הַתְּהוֹם".
"אם מישהו היה צריך הוכחה שאין בלתי מעורבים בעזה, הוא קיבל אותה היום. אף חברה בעלת מצפון מינימלי לא היתה מרשה לעצמה לשתף פעולה עם ריטואל ברברי ומתועב כזה, ולכן צריך לבוא עם כל אחד ואחד מהם חשבון", טענה.