"היום הקשה הזה מחדד לנו את גודל ההפקרה"
יעל אדר, אימו של החטוף תמיר אדר שנרצח בשבי חמאס, שיתפה בתחושות • אמרה: "לעשות הכול להוציא את החיים, אבל גם לחללים אין זמן, הם יכולים להיעלם"
יעל אדר, אימו של תמיר אדר מקיבוץ ניר עוז, שנרצח והוא עדיין מוחזק על ידי חמאס בעזה, שוחחה עם מיה זיו־וולף ואריה אלדד ב-103fm על התחושות ביום הקשה בו מוחזרים ארבעה חללים חטופים בעוד בנה אמור להשתחרר רק במהלך השלב הבא של העסקה.
"יום מורכב בקהילת ניר עוז. יום עם המון דריכות. עצוב וקשה. אבל היום הזה רק מבטא יותר מכל את תוצאות המחדל של 7 באוקטובר. הוא לא עומד בפני עצמו. זה יום שהוא תוצאה שלפני 503 ימים היה טבח בניר עוז", אמרה תחילה.
אדר המשיכה לספר כי "כל החברים היו לא מוגנים ובלי מדינה, ומי שנמצא היום זה מי ששרד את הטבח. תמיר שלי לא שרד. בשם הערבות ההדדית והאמונה במדינה ובצבא, הוא יצא לשמור אבל המדינה לא הייתה שם באותו הבוקר".
לדבריה, "אני אומרת נרצח מהיעדר הגנה וטיפול רפואי. תמיר יצא למען האחרים, הוא לא ניסה להציל את עצמו, הוא האמין שתהיה לו הגנה ושהצבא יגיע. הוא נפצע קשה אחרי שעתיים וחצי של קרב הגנה ללא הצבא. הוא נרצח באותו יום מהיעדר טיפול רפואי וגם מלינץ'. אני כל הזמן מנסה לחשוב מה הוא חשב וראה ברגעיו האחרונים במקום שהוא נולד, גדל, אהב ותכנן את חייו, בעוד אשתו וילדיו מאחור בממ"ד".
"אמרתי לעצמי: 'אני מוכנה לקבל את הבן שלי כחוש וגם בלי רגל על מנת לשקם אותו'"
האם היא מבחינה בהבדל ביחס בין משפחות חטופים חללים למשפחות עם חטופים חיים? אדר השיבה: "אני חושבת שאלו שבחיים זה מאוד בהול (להחזירם) וגם הבן שלי, זו הצוואה שלו ולשם כך יצא להגן על אנשים אחרים. אם היה פה, הוא היה אומר לי: 'אמא קודם החיים'. בוודאי צריך לעשות הכול להוציא את החיים, אבל גם לחללים אין זמן, הם יכולים להיעלם. מי מפקח שהשיקום לא פוגע, לא מעלים חללים שקבורים היכן שקבורים?"
עוד שיתפה כי "הייתה תקופה שהתקשורת התעניינה יותר ב(חטופים) חיים, ואני מבינה את זה במידה מסוימת - יש עם מי לדבר, לראות את החיבוק - אבל כולם הופקרו באותה מידה ב־7 באוקטובר".
בסיום אדר שיתפה כי "כשאני ראיתי את אלי שרעבי חוזר כשהתמונות היו מאוד קשות, כאבתי מאוד את מצבו והתרגשתי מאוד למשפחה ואמרתי - 'הייתי מוכנה לקבל את הבן שלי כזה כחוש, גם בלי רגל, ולשקם אותו'".
