לאחר השחרור של החטופים משבי החמאס ידוע כבר, גם על פי שחרורים קודמים, כי מחכה לחטופים המשוחררים תהליך שיקום ארוך עד שיוכלו לחזור ולתפקד. ד"ר עינת יהנה, ראש תחום במערך הבריאות של מטה החטופים, התייחסה לתגובות הראשוניות של החטופים ומשפחותיהם ברגע שהם משתחררים מהשבי.
"כמו שאמרנו בפעמים הקודמות. במראות יש הישנות. לפעמים וגם המשפחה מסתפקת בסממנים החיצוניים. הראייה הפוזיטיבית הזאת, קשה שלא להבין אותה לנוכח רגיעה הסגירה לאחר 505 ימים שלוו בחרדה עצומה עם כל הזוועות שאנשים עוברים שם. רגע הגאולה הוא רגע של קתרזיס", אמרה ד"ר יהנה בפתח הריאיון.
לדבריה, "המראה החיצוני אינו מעיד. אנחנו יודעים כמה מהר הם מספרים על הזוועות ועל ההתעללויות שעברו, והן לא ניכרות בגוף. זה מתבקש. זה עולה יותר מהר ממה שזה עלה בפעימה הקודמת בנובמבר 23. החטוף מביא איתו הרבה מידע גם על המצב בשבי וגם על יתר החטופים שעוד שם. הם מרגישים את הבהילות. להיות 500 ימים זה לא כמו להיות 50 ימים, והם מבינים שצריך להציל גם את האחים והאחיות שלהם".
היא סיפרה כי ישנם מאפיינים דומים לשבים בפעימה האחרונה: "אנחנו רואים ירידה במשקל וחיוורון, ולפעמים גם את המצמוץ בעיניים. חשוב לזכור שהפעימה אתמול הייתה לכאורה הומניטרית. אלה חבר'ה שסובלים ממחלות כרוניות, והייתה בעיה רפואית לכל אחד מהם. אנחנו יודעים היום שיש לנו המון חטופים שהם פצועי מלחמה מ-7 באוקטובר, נושאים פגיעות, כדורים שלא הוצאו מגופם ודברים אחרים, וזאת בנוסף להתעללות הנפשית הפיזית והמינית לפרקים".
בהמשך ציטטה יהנה את מילות שירו של אבנר גדסי 'הגברים בוכים בלילה, לא נשמע קולם': "זה הוכתב מכל ההחלטות שנשים יצאו קודם וחיילים בסוף. יש תפיסה מגדרית שעל פיה גברים חזקים. אנחנו יודעים שהם חטפו יותר זוועות בשבי", הוסיפה כשהתייחסה לחטופים הגברים.
ומה הלאה? היא פירטה את אפשרויות השיקום המצפות לשבים: "יש שונות מאוד גדולה שחלקה קשור למענים שונים. יש את ביטוח לאומי שעוטף עם טיפולים נפשיים, יש את מנהל החטופים, אבל אין מקום כללי אחד שעוטף את כולם, ויש שונות מבחינת מקום המגורים של השבים. אנחנו פוגשים אותם כחלק מהקהילה, ואנחנו עוסקים באיסוף נתונים שיטתי על תהליך השיקום".
עריכה: אחיעד לוק