"מיינדפולנס הוא עולם שלם שמלמד אותנו איך לפגוש את החיים"
מתי ליבליך, מייסדת שותפה של העמותה לחינוך קשוב ואכפתי, על נפלאות המיינדפולנס: "אני יכולה להתמקם ולבחור איך אגיב לעולם הגירויים"
נדמה שלאחרונה כולם מדברים על מיינדפולנס. אותה תורה נתפסת כטרנד, אך מעטים מצליחים להבין במה מדובר. לשם כך פגשה ורדה רזיאל ז'קונט את מתי ליבליך, מייסדת שותפה של העמותה לחינוך קשוב ואכפתי, לשיחה שתסביר לנו אחת ולתמיד מהו מיינדפולנס.
"אנשים שומעים את המילה הזאת, אבל מאוד קשה להם להבין את החוויה שהמילה מסמנת. יש פער בין ההבנה לבין החוויה, ולכן אנחנו מתייחסים למיינדפולנס כאימון שאדם צריך לחזור עליו שוב ושוב כדי לחוש מה קורה", אמרה ליבליך בפתח שיחתה עם ורדה.
היא פירטה: "התרגום של המושג בעברית הוא 'קשיבות' או 'קשב מודע'. זה סוג של מודעות, האדם לומד להפנות תשומת לב לדברים מאוד פשוטים, לדוגמה המגע של הגוף עם המושב, או של כפות הרגליים עם הרצפה. אנחנו רואים שכשהקשב של האדם אסוף, היחס שלו לרגשות ומחשבות משתנה".
"כשאנחנו מדברים על חוסן ועל היכולת לשאת את החיים, האימון המנטלי מאפשר לאנשים לפגוש את עצמם כדי לשאת את הגלים של הרגשות והמחשבות באופן שהוא יותר יציב, ולכן הוא יותר מיטיב", הוסיפה המומחית.
"בשנות ה־70 שלפו אותו החוצה מתוך ההגות הבודהיסטית, והוא הפך לחלק מבוסס מחקר"
ורדה הקשתה: "כל זה נשמע לי מאוד מופשט. אני יודעת על יוגה ועל מדיטציה, אני מכירה ויפאסנה".
ליבליך הבינה את ההשוואה והסבירה כי גם המיינדפולנס מקורו בהודו: "בשנות ה־70 שלפו אותו החוצה מתוך ההגות הבודהיסטית והוא הפך לחלק מבוסס מחקר, מערבי, שמשוייך היום לפסיכולוגיה. הוא סוג מאוד ספציפי של מדיטציה שמזמין אותנו לפגוש את ההווה באופן מאוזן וער, מרגע לרגע".
ורדה ניסתה לרדת לסוף דעתה של ליבליך, ושאלה: "אני יושבת מולך ואני מקשיבה לך. אני מרוכזת, אבל מה יכול להיות יותר קשיבות מעצם הדבר הזה?".
מתי ביקשה לענות באמצעות תרגיל קצר: "אנחנו לא צריכות לעצום עיניים. אפשר להסתכל לרגע בחדר ולציין לעצמנו לאט חמישה דברים שאת רואה בחדר עכשיו. זה תרגול בסיסי שאפשר לעשות אותו בכל רגע. תשומת הלב שלנו נמשכת אוטומטית לכל מיני דברים. עצרנו, ובעדינות ניתן כותרות פשוטות לדברים. בשלב הבא בתרגול הייתי מבקשת באותו אופן שנביט פנימה וניתן כותרת אחת לחוויה אחת שיש לנו עכשיו, לדוגמה המגע של הגב שלי עם המשענת. התרגול הזה מאוד קטן, עם הזמן מתהווה לנו יציבות של תשומת הלב. אני יכולה לשים לב גם לצבע שעל הקיר וגם לגל של עצב עם עצמי".
היא שיבחה את רמת המודעות העצמית של ורדה, אך לדבריה, לא כולם נמצאים באותה רמה של מודעות: "יש אנשים שיש בהם תכונת מיינדפולנס גבוהה. לא כל האנשים ככה, יש אנשים שאם נשאל אותם את השאלה הזאת, הם לא ידעו מה קורה בכלל. יש שונות, והעניין הוא שהשונות הזאת היא במתאם עם כל מיני מצבים של מצוקה פסיכולוגית. זה לא רק עניין אינטלקטואלי, ככל שאדם יודע לפגוש את העולם באופן מפורט יותר, כך גם היכולת שלו לשאת גלים של קושי אחרת".
"המיינדפולנס תופס אותנו גם במישור הבין אישי, פה נוכל להנמיך את הלהבות"
היא ביקשה להדגיש כי באמצעות המיינדפולנס, ביכולתנו למנוע או לפחות למזער מצבים רגשיים קיצוניים: "לרוב אנחנו שמות לב רק כשמגיע צונאמי, כשזה כבר לא גל קטן, כשזה תסכול, כשזה זעם, כשזו חרדה. המיינדפולנס תופס אותנו גם במישור הבין אישי, פה נוכל להנמיך את הלהבות, כי אנחנו רואות את הדברים בקטן ומגיבות אליהם".
"אצטט את ויקטור פרנקל שאמר כי 'בין גירוי לתגובה יש מרחב'. הוא אמר ששם יושבת יכולת הבחירה שלנו. אני אומרת שזה ציטוט מאוד יפה, אבל איך עושים את הבחירה הזאת? פה נכנס התרגול, והוא מעודד מצבי רגיעה, ולכן הוא מאפשר לנו גם לראות את הגל מגיע: יש פתאום רגע שאומר: 'וואו, זה הולך לבוא', אני יכולה לרגע להתמקם ולבחור איך אגיב לעולם הגירויים האלה. ככה נכנסים למים העמוקים", אמרה ליבליך.
ורדה סיכמה: "את מדברת על תגובתיות. אני למשל מגיבה מיד".
ליבליך הסכימה איתה, והוסיפה: "כשאני יושבת איתך, אני מרגישה שאת ערה. אנחנו רוצות להפריד בין המקום המדהים של הערות הזאת, לבין זה שעולה תגובתיות שאנחנו גם מצטערים עליה. המיינדפולנס הוא עולם שלם שמלמד אותנו איך לפגוש את החיים. זה טוויסט או תוספת לארגז הכלים הפנימי שלנו, איך לנהל את החוויה של המפגש עם המציאות. העולם מלא דברים שאנחנו לא שולטות עליהם, ואז התגובתיות הזאת יכולה לייצר המון כאב נוסף. העולם של המיינדפולנס מאפשר לנו לפגוש את הכאבים הלא נעימים, ואיך בכל זאת למצוא דרך לפגוש את כל זה באופן מיטיב".
