"אין בי נחמה כי זה לא היה צריך להיות"
הדסה לזר, אחותו של שלמה מנצור שגופתו שבה לישראל: "בלתי נתפס שמהארץ שלנו, ששלמה כל כך אהב והתיישב באזור שעוטף אותנו, אף אחד לא הגן עליו"
הדסה לזר, אחותו של שלמה מנצור שגופתו שבה הלילה (ה') לישראל, שוחחה עם ניסים משעל וגאולה אבן-סער על חזרת גופתו של אחיה ועל תחושותיה.
בראשית השיחה נשאלה לזר אם היא שואבת נחמה מהעובדה שאחיה לא סבל בשבי. היא השיבה: "אני כל הזמן נשאלת על כך, אבל ברור שאני יכולה לומר שזה מנחם שהוא לא עבר את כל התופת ואחר כך נרצח, אבל אין לי נחמה כי כל זה לא היה צריך לקרות".
"אמרנו שלעולם לא עוד, שלמה עלה לארץ המובטחת וקשה לי. זה כמו ששואלים אותי אם אני מתנחמת בזה שיש לנו קבר. אני אומרת שזה כל כך אבסורד שבזה אני צריכה להתנחם. זה פשוט בלתי נתפס שמהארץ שלנו ששלמה כל כך אהב והתיישב באזור שעוטף אותנו ומגן עלינו, אף אחד לא הגן עליו", הוסיפה האחות.
"הוא הפריח את השממה בעצם"
היא סיפרה בהמשך מעט על שלמה ועל נסיבות ההתיישבות שלו בספר: "שלמה יצא מבחירה. ההורים עלו לארץ כששלמה היה בן שלוש עשרה, ושיכנו אותם במעברת תלפיות בירושלים, בפחונים. המשפחה הייתה כבר ברוכת ילדים. הגיעו אליהם מתנועות הנוער לעניין אותם. הצריף שלנו היה דל וצפוף, הכול היה לא נעים ולא נוח. עניינו את שלמה להגיע לקיבוץ, והוא בחר בכיסופים למורת רוחם של הוריי".
לדבריה של לזר, שלמה התאהב במקום: "הכול היה דיונות, והוא הפריח את השממה בעצם. הוא הדריך נוער, שם הכיר את מזל אשתו, הקים משפחה והם אימצו הרבה ילדי חוץ. אני מניחה ששלמה היה ממייסדי הקיבוץ, היה כמעט שבעים שנה שם".
עריכה: אחיעד לוק
