בפרק ה־13 בפודקאסט 'הרפורמיסטית' בהגשת עו"ד אורלי ארז לחובסקי, הפותח את העונה השנייה של הפודקאסט, אירחה אורלי את הרבה טליה אבנון בנבנישתי, ראש בית המדרש לרבנות ב־'Hebrew Union College', בית המדרש הישראלי לרבנות ומרכז להכשרה רוחנית ומקצועית של היהדות הרפורמית. יחד, ניסו להבין מה הקשר בין המאבק על הדמוקרטיה ליהדות ולסוגיות של דת ומדינה, ומה תפקידה של היהדות הרפורמית בימים מאתגרים אלה.
"בשנתיים האחרונות נמצאת בשלטון הממשלה הקיצונית ביותר שידענו", פתחה עו"ד ארז לחובסקי. "ממשלה שמסכנת את כל הערכים שחשובים לנו. ערכים כמו שוויון לכל בני האדם, סובלנות וכבוד, פלורליזם וחירות. הממשלה הזו זורעת הרס בהרבה תחומים ובראש ובראשונה שמה למטרה להחליש באופן דרמטי את מערכת המשפט ובכך לפגוע באופן אנוש בדמוקרטיה. כידוע, דמוקרטיה היא לא רק שלטון הרוב, אלא גם הפרדת רשויות ושמירה על זכויות האדם, ובפרט הגנה על זכויות מיעוט. מי שמגן על הזכויות של כולנו זו מערכת המשפט. הממשלה מנסה לדרוס במהירות שיא את הדמוקרטיה הישראלית".
בהמשך ביקשה להוסיף: "מה שעוד מאפיין את הממשלה הזו הוא שיושבות בה מפלגות דתיות וחרדיות בעלות כוח פוליטי משמעותי והן מתיימרות להשמיע את קולה של היהדות. כך יוצא שבשם היהדות הממשלה הזו פוגעת בדמוקרטיה ומפקירה את החטופים והחטופות, מצרה את צעדי בתי המשפט ומאיימת על הזכויות של כולנו. התנועה הרפורמית הצטרפה למחאה נגד ההפיכה המשפטית מיומה הראשון – הבאנו למחאה קול יהודי ייחודי. מה שהממשלה עושה הוא לא רק לא דמוקרטי הוא גם לא יהודי".
הרבה אבנון בנבנישתי הצטרפה לשיח וענתה על השאלה כיצד הגיעה לתפקידה. היא שיתפה שבקרוב ימלאו לה 50 ושבמקום לעשות את 'הטיול הגדול של אחרי הצבא' בחרה לטייל דווקא בצפון אמריקה ולבקר את הקהילות היהודיות המגוונות שחיות שם. "ראיתי חיים אחרים וראיתי איך אנשים חווים באופן כל כך שונה את היהדות שאנחנו חיים כאן. זה היה המחוז שאליו הייתי צריכה להגיע בשביל לחזור חזרה לכאן ולעצב מחדש את החיים שלי. שם יש יהדות פורחת, רנסנסית, שמחה. עומדים בראש הקהילות שם דמויות כל כך מרשימות – אנשים שהגיעו מאותה השכלה מערבית-אקדמית שלך ושלי, ובמהלך חייהם עשו את הבחירה לעמוד בראש קהילות יהודיות, ולהוביל את היהדות קדימה", סיפרה בהתרגשות.
"זה לא מעבר בין תנועות ואידיאולוגיות", הודתה טליה. "אלא רצף טבעי של מסע רוחני. עבורי זה היה מאוד טבעי להמשיך את הקהילה הקיבוצית שגדלתי בה לתוך הקהילה היהודית שאני חיה בה היום. המסע שלנו ארוך וכדאי שנזכור שתמיד בתוך העולם היהודי היו קצוות והיה מרכז. ככה פחות או יותר הן פניה של החברה שלנו. אנחנו הולכים עם המודל הזה של קצוות ומרכז כל הזמן. אני מאמינה שיש איזשהו מהלך שיכניס את הקצוות פנימה ודברים יראו אחרת. המסורת שלנו היא באר, וכל אחד יוציא ממנה דלי אחר. הרעיון היהודי תמיד היה לא להתחזק בכוח, אלא להעניק מהכוח שיש לי לאחרים. זה לא משנה אם זה הגר, האלמנה, העני או המוחלש. כל המצוות היהודיות אומרות, אני חושבת, שאת הכוח שיש לך תעניקי לכל מי שזקוק לו. השיעור הגדול שלנו שאנחנו עדיין לא השכלנו לממש הוא איך לדאוג שכל הכוח לא יהיה באמצעות גורם אחד, מעמד אחד, דעה אחת ושלטון אחד, אלא שיהיה שפע של כוחות שיתפזרו בין כל הצרכים של כל האוכלוסיות".
כשנשאלה מה דעתה על המורכבות הרבה איתה אנחנו חיים נוכח השינויים במדינה, הזהירה: "אני חושבת שהסכנה הגדולה שיש על איום הדמוקרטיה היא לא סכנה שאנחנו יכולים לדבר עליה רק בתוך מנגנוני שלטון ומדינה. זו סכנה שתגיע לכל אדם בתוך הבית שלו. כל אדם במדינה ייפגע מהמהלך הזה ולכן צריך לעצור אותו בדלת".
רגע לפני סיום, עלתה שאלה נוספת סביב החלטת עוצמה יהודית לא להילחם על שחרור החטופים שנמצאים בשבי חמאס למעלה מ־500 יום. "אנחנו לא יכולים להסביר את זה דרך שפה יהודית כי זה לא יהודי. בסדר? זה לא שליהדות אין פגמים כי לכל תרבות יש פגמים ואני מאוד מודעת לפגמים שלנו, וחושבת שבמידה מסוימת זה שלא היו נשים ברבנות זה סוג של פגם שאנחנו מתקנים. קולות יהודים שבשם היהדות לא משיבים חטופים זה לא עניין של פגם יהודי זה עניין של פגם אנושי. מי שמוכן לפגוע בנפש הלאומית שלנו בעיניי באיזשהו מקום הוא מחוץ למשחק היהודי", סיכמה.
עריכה: עדן בן ארי