"ככה זה כשנאשם מנהל את האולם"
גיא פתח בהתייחסות להרמת קולו של נתניהו על שופטיו: "מי שלא הרגיע את הנאשם כשדפק על הדוכן, הגיע למקום הזה שבו הנאשם צועק על שופטיו"
"ככה זה כשמאבדים רסן", פתח גיא פלג את תוכניתו בהתייחסות למשפט נתניהו והרמת קולו על השופטים היום (ד'). "ככה זה כשנאשם מנהל את האולם, מי שלא הרגיע את הנאשם נתניהו כשהרים את קולו, כשדפק על הדוכן, כשצעק לעבר התובעים בתיק, הגיע למקום הזה שבו הנאשם צועק על שופטיו, דבר חסר תקדים, בטח בעבירות צווארון לבן".
"השופטים נאלצו להבהיר לנאשם את מקומו ולדרוש ממנו להוריד את הטון, אבל זה מה שקורה במשפט נתניהו עכשיו", הוסיף.
בהמשך סיפר גיא: "אני בכל זאת רציתי לפתוח אתכם בדבר אחר, שלא מרפה ממני מאז שקראתי אותו אתמול, ובמה מדובר? אני ראיתי בפייסבוק פוסט שלא האמנתי למקרא אותו פוסט. את הפוסט כתבה עורכת הדין רונית עמיאל. אני רק רוצה להזכיר, רונית עמיאל הייתה בתפקידה האחרון בפרקליטות, פרקליטת מחוז מרכז.
היא הייתה התובעת הראשית כנגד הנשיא לשעבר משה קצב. היא הובילה להרשעה שלו, להאשמתו באונס ולכליאתו, אבל היא הייתה פרקליטה שהובילה עם המשטרה מאבק בארגוני פשיעה משמעותיים ואני עבדתי, לא בצמוד, אבל במקביל אליה הרבה מאוד שנים. היא הייתה, בעיניי, לוחמת אדירה בשחיתות הציבורית ובשחיתות בכלל - ולכן נדהמתי לקרוא את הדברים הבאים שהיא כתבה אתמול בפייסבוק.
"הכותרת של הדברים של עו"ד עמיאל, 'ימים חשוכים'. היא צירפה תמונה", אמר.
"בתמונה רואים את עו"ד רונית עמיאל, כאמור, מי שהייתה פרקליטת מחוז המרכז, זוחלת מתחת למשאית - והיא כתבה את הדברים הבאים: 'למה מצאתי את עצמי זוחלת מתחת למשאית רק בשביל הזכות להפגין למען שחרור החטופים ונגד חידוש מלחמת ההישרדות של בנימין נתניהו? כבכל ערב התקיימה גם הערב הפגנה למען שחרור החטופים בשער בגין בקריה. הפעם הייתה זו הפגנה גדולה ורבת משתתפים. בסיומה, כמתוכנן מראש, נקרא הקהל לצאת לכיוון אחד מארבעת השערים של הקריה, להצטרף למשפחות החטופים היושבות במחאה מול השערים ללא מועד מוגדר לסיום.
"'התחלנו ללכת', כותבת אמיאל, 'בשיירה גדולה, בתופים ובדגלים לכיוון שער שאול. לתדהמתנו הדרך לשם, רחוב בגין לכל רוחבו, הייתה חסומה הרמטית. המשטרה צופפה לכל רוחבו משאיות רבות, צמודות זו לזו במרחק אפס, כדי למנוע את המעבר, את המשך ההפגנה, את ההזדהות עם משפחות החטופים.
"'המון החל להצטבר צמוד לדופן המשאיות. חסום, כלוא, ובעיקר מושתק בכוח הזרוע. אחרי דקות ארוכות, זיהה מישהו שבחריץ בין שתי המשאיות הצמודות לגמרי יש פתח קטנטן, דרכו ניתן לזחול. כן כן, על הברכיים, אחד-אחד, צעירים וזקנים על הכביש, מתחת למנוע של משאית, והכול בחסות ובאדיבות משטרת ישראל.
"'החסימה הייתה שערורייתית, מסוכנת, מכוונת. היא נועדה להשפיל את המפגינים, לכלוא אותנו ולמנוע את הצעידה בהמשך ההפגנה. אבל לא משטרת ישראל הורידה אותנו על הברכיים - הייתה זו רוח האדם המפעמת בנו, המלחמה כנגד ניסיון ההשתקה הכוחני והזדוני. היה זה המאבק על הזכות להפגין על חופש הביטוי על פניה של הארץ הזאת. מכוחה של הרוח הזאת, ניתן היה לראות קשיש עטוף בדגל ישראל, יורד על ברכיו וזוחל אל מתחת למנוע המשאית האימתני. אותה רוח, היא שהורידה אישה צעירה עם תינוק לזחול מתחת לברזל השמנוני והשחור - וגם אותי.
"'בקצה הזחילה, בצד השני של המשאית, מאוד קרוב, חיכו לנו חמישה פרשי משטרה על סוסים. ובטרם המשכתי לכיוון שער שאול, עצרתי לרגע מולם'. שימו לב לשורות הבאות: 'ואני', כותבת עו"ד עמיאל, 'שכל חיי הבוגרים עבדתי בפרקליטות, בשירות החוק. אני שמשטרת ישראל יקרה לליבי. אני עמדתי מולם, ובפעם הראשונה בחיי, בעיניים דומעות וסוערות, הבטתי בפרשי המשטרה ואמרתי להם בשקט - בושה'", הקריא פלג.
