ליברליזם, קווים לדמותו
מגדירים את עצמכם ליברליים? • האם אתם מיעוט נכחד? • ד"ר אדם קלין אורון, השרה לשעבר פרופ' יולי תמיר ופרופ' ניסים מזרחי על מהות המונח • פרק 11
המילה ליברליזם הפכה לשם קוד לחיים חופשיים הרבה יותר, משוחררים מכבלי השמרנות. אך מה באמת משמעות החיים הליברליים, והם יש להם מקום גם בישראל של 2025? בפרק ה־11 בפודקאסט 'יריב ראוי' בהגשת ד"ר אדם קלין אורון, אירח אדם את פרופ' יולי תמיר, שרת החינוך לשעבר וכיום נשיאת המכללה האקדמית בית ברל, ואת פרופ' ניסים מזרחי מהחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת ת"א, עמית מחקר בכיר במכון ון ליר וראש תמת אתגר החיים המשותפים בו. יחד, ניסו להבין את שורש המונח ולעמוד על הבעיות של הליברליזם בימינו - שנדמה שהולך ונחלש.
"האם הליברליזם ואולי גם הפרוגרסיביות הן תנועות של שחרור ויצירת חברה אידיאלית, או שמא עוד סוג של דיכוי?", פתח ד"ר קלין אורון. "מדוע ציבורים מוחלשים מהפריפריה בישראל ובעולם מסרבים להצביע עבור תנועות ליברליות הנאבקות לכאורה על שיפור מצבן של אותם הציבורים? מהן נקודות העיוורון של הליברליזם והאם הוא מציע בעיקר חשדנות וניכור? ואיך זה קשור ביהדות וביחסים בין ישראל והעולם הערבי והעולם המערבי?".
בתגובה, טענה פרופ' תמיר: "מהות הליברליזם היא שנקודת המוצא שלו מצויה בחשיבה על הפרט, על הזהות, על המהות, על אותנטיות הפרט. אנשים חושבים שכששמים את הפרט במרכז מתעלמים מהקבוצה שסביבו, זה הרבה פעמים מטעה, למעשה הליברליזם היא האידאולוגיה של הפרטים בהקשר. זה הרבה יותר מורכב ממה שנדמה ממבט ראשון. יש סכנה בהפשטת התיאוריה. כשאתה עושה תיאוריה חד מימדית, אתה הופך הרבה אנשים למתנגדים, ואלו המאמינים בליברליזם, אלה שדיקקו אותו עד דק כדי להיות התיאוריה של חירות הפרט, יצרו לעצמם הרבה אויבים או יריבים אידאולוגיים".
"כל האנשים שווים, חירות הפרט, צריך להסתכל בצניעות על עמדה זו שרבים מאיתנו אוחזים בה", הבהיר פרופ' מזרחי בתגובה. "עמדה זו בין השאר מניחה ששוויון וחירות הם שני ערכים מאוד חזקים, שאכן שינו את העולם המערבי, ושאלו הופכים להיות הבחירה האנושית האותנטית היחידה והאוניברסלית. לכן הרבה פעמים מדעני חברה מתקשים לראות איך יכול להיות שאנשים עניים וכאלה שנדחקו לשוליים מסרבים לקבל סדר יום שמעלה על נס את שני ערכים אלה. כל ההסברים הופכים להיות תגובתיים, מגיבים למבנה, אני לא מדבר על וריאציות של תודעה כוזבת, ומה שהם מתקשים לראות זה דבר נוסף חשוב - הצורך בשייכות, לא לעולם ולאנושות, אלא השייכות הקבוצתית, השמירה על גבול הקבוצה הזאת, על השורשיות. זה לא ששום דבר ליברלי לא חודר לקבוצות לא ליברליות. השיח הלה"טבי הוא דוגמא מצוינת שחדר גם לציונות הכנסת, למשל יו"ר הכנסת ומי שבחר בו".
ואיך מתקשרת הליברליות לפוליטיקה? בסיום הפרק, שיתפה פרופ' יולי תמיר בהקצנה שהפכה ללחם חוקנו. "היום מאוד קשה, אני לא נתקלת בפורומים של שיח עם ליכודניקים הארד קור שאומרים שהם הרגישו מותקפים, בדרך כלל אומרים לי מילים שלא חוזרים עליהם ברדיו", הדגישה. "אני לא חושבת שבצד של בעלי הכוח יש רצון לדבר, הם שיכורי כוח, כמו שבוני המדינה ויוצריה היו שיכורי כוח. שיכרון זה מרשם רע לשיח. הם מאמינים שהם יציגו את ההישג הכי גדול שלהם א בכוח ירמסו את המערכת. אם היה צל צילו של רצון לשיח היו מוצאים המון בני שיח כי הרחיבו את מי שהם לא רוצים לשוחח איתו - למעלה משני שליש מהציבור נחשב בוגד שמאלן שאסור לדבר איתו".
עריכה: מיכל קדוש
